טיול בטבע, כתיבת בוקר, תפריט בריא יותר, מדיטציה קצרה. בכל פעם שאתם חושבים עליהם, הגוף מתרחב ואיתו גם ההרגשה. דקה אחר כך, סטטוס בפייסבוק, כתבה או מייל טורדני מעביר אתכם ליקום אחר של עשייה, משימות ולחצים. דווקא משום כך, כדאי שיהיה לכם את יומן ה- Wellness של בנדו

עצם העובדה שהוא יציץ לכם מהתיק בכל פעם שתפתחו אותו או יקרוץ מפינת השולחן, היא תרומה גדולה תהליך שבו אחד הנושאים המרכזיים הוא תשומת לב מלאה ותזכורת קבועה לקיומו. על הדרך אפשר לשזוף את העיניים באיורים ובכל יתר ההנחיות ויתר הגודיז שמסתתרים לו בין הדפים.

העיקר שתזכרו שגם צריך לעשות.

לרכישת היומן

The post לנהל את ה-Wellness appeared first on HACAPSULA.

כמישהו אחר אוחז במוט ההיגוי שלכם רגע לפני סיבוב מסוכן במיוחד

היזכרו באיזה רגע, שבו אתם עומדים בסלון, מרגישים את הבעירה של הכעס מתחילה לטפס אל הבטן ומשם אל הגרון. את השאגות על הילדים שהבטחתם לעצמכם אינסוף פעמים להשאיר מאחוריכם. דמיינו שוב את השיחה הזאת שדוקא נערכתם לקראתה, ומראש החלטתם שתהיה נינוחה ומאוזנת ואחרי כמה דקות אתם והשיחה יצאתם מכלל פרופורציה והשארתם מאחור חורבן ודברים שנאמרו ושכבר אי אפשר היה לקחת חזרה.  חישבו על גשרים ששרפתם בלהט הרגע, על מערכות יחסים שהתסיימו בטריקת דלת, על החלטות שביצעתם – גם תוך כדי זה שאתם יודעים ששום טוב לא יצמח מהן,  ועל כל הרגעים שבהם נראה כאילו דיבוק אחז במוט ההיגוי, ממש לפני סיבוב מסוכן במיוחד .

אולי כבר מאסתם בהלקאה העצמית, בתחושה ששום דבר לא ישתנה. ואת הבבבואה הנשקפת אליכם בתחקירי המיינד האינסופיים שאתם עורכים לעצמכם, כבר מזמן הפסקתם לחבב.

אם אתם מרגישים שכח גדול מכם משפיע על ההחלטות והמילים שלכם, אם אתם מוצאים את עצמכם מצטערים על יותר מדי דברים שעשיתם – או כאלה שלא עשיתם ואם אינכם מתקדמים בהתמדה ובעקביות אל מי שאתם ואל מה שאתם רוצים להיות, זה הקורס עבורכם.

כשמבינים את הדפוסים, אפשר להתחיל לשחרר אותם

בראיית העולם של מכון פורד שפיתח את הקורס, ברגע שאנחנו מבינים את המנגנונים והדפוסים העומדים מאחורי 'חבלה עצמית', אפשר להתחיל לשחרר אותם, תוך שאנחנו מאפשרים לעצמינו להתחיל לקיים סוג אחר של אינטראקציה בינינו לבין עצמינו, ובינינו לבין כל יתר העולם, והפעם בבהצלחה רבה יותר, בשמחה ובהגשמה.

פריצת הדרך מתרחשת באמצעות שבירת דפוסי הכחשה, פחד, כעס ורגשות קשים אחרים, ויצירת מערכת יחסים אחרת עם הכאב המובילה לסיום המלחמה הפנימית. מציאת החכמה בתוך הפצעים מהם אנחנו סובלים היא אחת השיחות החשובות שאנחנו יכולים לעשות עם עצמינו, בעיקר מכיוון שבצד השני של הדברים, נמצאים החופש הרגשי והשמחה שאנחנו נולדים לתוכה, ומשם גם צומח האדם שנועדנו להיות.

קורס האונליין של דבי פורד, מזמין אתכם לכבד את הלקחים מחוויות העבר כדי לאפשר לעתיד לפעול ברטט חדש ובסוג אחר של תשוקה. שיעורי הקורס (שיעור חדש כל 4 ימים, במשך 8 שבועות) כוללים מידע העוסק בהתגברות על היבטים שונים של חבלה עצמית, ביצוע שינויים מהותיים וכן  מדיטציית אודיו חדשה בכל שיעור המסייעת לאפשר גישה ישירה למערך ההדרכה הפנימית שלך.

אודות דבי פורד ומכון פורד

את הקורס מעבירה דבי פורד, מייסדת מכון פורד העוסק בצמיחה והתפתחות, סופרת בינלאומית של רבי מכר בתחום ההתפתחות והתודעה, מרצה ומנחת תהליכים. פורד המוכרת והמוערכת ברחבי העולם, נפטרה מסרטן בשנת 2013, והשאירה אחריה מורשת עניפה, ספרים רבים ווקורסים מצולמים,  אותם צורכים מאות אלפי אנשים ברחבי העולם, גם בימים אלה

The post קורס אונליין: איך מפסיקים לְחַבֵּל בכל מה שטוב appeared first on HACAPSULA.

היא רהוטה, דוברת בחסד עליון ומחזיקה בדעות פורצות דרך, יש האומרים – שנויות במחלוקת.  הכירו את ד"ר שפאלי סבארי, פסיכולוגית קלינית וכוכב עולה בשמי ההורות המודעת, סופרת רבי מכר בתחום ההורות והמשפחה, מרואיינת נחשקת ואורחת מבוקשת בתוכניות הטוק-שואו בארצות הברית. שפאלי, מתמקדת באינטגרציה של תורות המזרח, התודעה והמיינדפולנס עם עולם של הרחבה שינוי וצמיחה. במרכז תפיסת העולם שלה, העמדה לפיה במקום להקדיש זמן, משאבים ומאמצים 'לתקן' את הילדים שלנו, מוטב ש'נתקן' קודם את עצמנו, ומוטב עוד יותר שנאפשר לילדים שלנו להפוך להיות מי שהם באו להיות כאן מלכתחילה. ההרצאה שלה נוגעת בכל עצבי ההורות החשופים, בכל הציפיות, הפרדיגמות, המיתוסים וההרגלים.

תקציר של ההרצאה המרתקת שלה ועקרי הדברים שהיא מאמינה בהם, מונחים כאן  (וידאו של ההרצאה בהמשך).

האירוניה והפרדוקס של החיים וההורות

אנחנו לא מפסיקים לחפש את אותו הדבר המיוחד שלשמו הגענו. המשמעות. המטרה. הנוכחות המלאה. אנחנו כמהים להרגיש את החיבור העמוק פנימה ומול אחרים, לגעת בשפע האינסופי שהוא הזכות הבסיסית שלנו, ונמצאים בחקירה מתמדת אחר הבנת המטרה והמענה על השאלה: לשם מה נולדנו. אבל שם, בשאלה הענקית והחשובה הזו, טמונים גם האירוניה וגם הפרדוקס של החיים.

מה שאנחנו כאן כדי לתבוע, הוא מה שכבר היה לנו פעם. היה לנו את אותו דבר שאנחנו כמהים אליו היום, כשהיינו ילדים. ילדים שידעו נוכחות, יופי, משמעות, רגע של אושר ליד עלים שהצטברו על המדרכה. תשומת לב מלאה לכל מה שקורה ונוכחות מלאה ברגע הזה. אנחנו היינו הילדים האלה שהביטו בהשתקפות במראה וראו רק יופי ושלמות. היינו הילדים האלה. אלה שמעולם לא חשבו שהם פחות ממשהו, לא הרגישו שהם צריכים לעשות משהו כדי להוכיח 'ראויות'. היינו שלמים, משמעותיים,  מחוברים, נוכחים. באמת שהיינו הילדים האלה.

אבל אז, משהו קרה.

המבוגרים בחיים שלנו קרו.

ההורים שלנו קרו.

התרבות קרתה לנו.

ולפני ששמנו לב, הנה הפכנו לחלק מתוך המערכת שקוראים לה ילדות. השוואות, מדדים, מה נכון לעשות, 'אתה פחות מ', 'אתה יותר מ', אתה צריך להשיג, להתאים, להיות שייך. במילים אחרות, להחביא את מי שאתה, את אותו אתה האוטנטי. וכך, שכבה אחר שכבה, מי שאתה ומה שהיית, נקרעים ממך חתיכה אחר חתיכה, והעצמי שלך נותר מאחור על מדרכת הילדות שלך.

מחטף של האני העצמי

ממושמעים ונאיבים אנחנו סומכים על ההורים שלנו, על התרבות. 'אולי הם יודעים מה לעשות כדי היות מצליחים' אנחנו שואלים את עצמינו כילדים, והנה, אנחנו כבר בתוך המנגנון, מסמנים V בכל הצ'קבוקסים הנדרשים. ציונים, השגים, קריירה, מקום מגורים נחשק, מכונית יקרה. נישואין מס' 1 אחר כך גם מספר 2.  ילד, 2 ו-3 כי ככה נכון. עוד סימון, ועוד V ועוד אחד.

כמה מאיתנו הבינו שהסידור הזה לא ממש עובד והפכו למורדים וכשגם זה לא עבד מול כל ההתניות והציפיות, היו מי שברחו לסקס, סמים, אוכל או עבודה ללא גבולות. ובלי שאנחנו מבינים איך בדיוק זה קרה, אנחנו מוצאים את עצמנו באמצע החיים, שואלים את עצמינו – האם ייתכן שאנחנו עצמינו לקחנו חלק בטירוף הזה של השיכחה? בשקר הגדול ביותר שיש? זה שמבצע מחטף של האני העצמי, מניח מסכה ומשאיר לנו ברירה אחת והיא להתאים את עצמינו במקום לזהות מי אנחנו?

פחד שהופך לשליטה, ושליטה בשם האהבה

כולנו, ההורים, שוחים באותה בריכה ושותים את אותם 'מי הורות'. אוחזים את הילדים במקום לשחרר. במקום להתבונן פנימה אנחנו מנסים להתאים אותם למה שנכון בעיננו. עשו לנו את זה ואנחנו עושים את זה לילדים שלנו, כשבשני המקרים – גם במקרה שלנו וגם במקרה של ההורים שלנו, הפחד משמש ככלי מרכזי, פחד שהופך לשליטה.

אהבה שהופכת לשליטה, ושליטה בשם האהבה – קשה מאוד להשתחרר מהם. הפרדיגמה ההורית צריכה לבצע מטמורפוזה. מערכת היחסים והקשר של הורה-ילד נשארו מאופיינים על ידי היררכיה ושליטה. כך היה בימי הביניים. כך היה בתקופות שלאחר מכן, וכך גם היום. יסודות העליונות ההורית היו נוכחים מאז ומעולם לא השתנו. למרות כל הטכנולוגיה, ההתפתחות, השינויים והמחקרים, הדינמיקה הבסיסית נשענת על תפיסה של שליטה ועליונות, וה-DNA הזה חייב להשתנות כדי לשחרר את עצמנו ואת הדור הבא.

'לתקן' את הילד שלנו

הצרה הגדולה ביותר היא התחושה של ההורה שהוא יכול וצריך 'לתקן' את הילד שלו. כל ריק בחיים שלנו כהורים וכל מצב שבו נראה שהילד שלנו פועל  נגד הערכים ותפיסת העולם שלנו, משמשים כבסיס למחשבה שעלינו לשנות, לתקן ולכוון.  זה נכון לגבי תפיסת התרבות הכוללת ונתמך על ידי פסיכיאטרים ומומחים אחרים שחושבים שככל שהסמכות והשליטה שלנו בילדים גבוהים יותר, כך הילדים שלנו יהיו טובים יותר. אנחנו לא מבינים שמה שאנחנו מאבדים הוא את הייחודיות שלהם, וגם את זו שלנו.  הילדים הם הגורואים של 'לחיות בהווה'. אין להם הצמדות לעבר ולא מחשבות על העתיד. אין כמותם ללמד אותנו כיצד לחיות את ההווה. ההזמנה שלהם בדור שלנו היא לבצע את האבולוציה של ההורות. מילדים שצריך לגדל, להורים שצריכים להשתנות ולאפשר לילדים שלהם להיות מי  שהם. עד שלא נפסיק לשלוט ולעצב, לא יפסיקו המלחמות, ההצקות ויתר הפגעים כי אנחנו הם אלה המרחיקים את הילדים שלנו מעצמם.

המנדט שלנו כהורים – לגדל את עצמנו

הקשר ההורי מול הילדים הוא השורש. הוא הזרע. אם נוכל להכיל אותם במלואם, נוכל לשחרר אותם. וזה המנדט שלנו כהורים. לגדל את עצמנו כדי שהילדים שלנו יוכלו להשתחרר. לא צריך מדענים או לימודי מח כדי להבין שזה נכון, כי אנחנו היינו הילדים האלה, ואנחנו יושבים כאן, רבים מאיתנו בריקנות, ושואלים את עצמנו אם אנחנו שווים וראויים. מה שאנחנו פוגשים בעצמנו הוא השכחה מהמקור, מהמהות שאפיינה אותנו. ובמקום לעשות את זה נכון עם הילדים שלנו, אנחנו משקיעים בכל מה שלא נכון. 'בואו נעשה את זה נכון יותר' אנחנו אומרים לעצמנו, ובמקום לשלוח אותם לעשות מה שהם אוהבים באמת, אנחנו דוחקים בהם להצטרף לקורסים של הכנה לכיתה א' , ללימודי שפת הסימנים כשהם פעוטים, לתרגל מתמטיקה ושפות עוד בטרם הלכו לגן – ובכלל, אנחנו שם כדי לדאוג שיהיה להם כל מה שאפשר כדי שיהיו טובים וראויים יותר.

אנחנו טובים מההורים שלנו (סימן שאלה)

אנחנו חושבים שאחנו טובים יותר  מההורים שלנו. אבל לא

החשיבה שלנו מייצרת את התפיסה לפיה אם לא נשלוט, תהיה אנרכיה, ושום דבר ראוי לא יצא מהם. החרדה שישבו כמבוגרים שעות מול המחשב במשחקי גיימינג אינסופיים או יהפכו המבורגרים בסניף נידח,  מפעילה אותנו. אין יתר הגנתיים מאיתנו. סוף סוף יש לנו במי לשלוט. במי למשוך בחוטים, במי למלא את הריקנות שבפנים. כן. סוף סוף יש לנו במי לשלוט – אז שנוותר על השליטה הזאת??

הילדים הם לא הבובות איתן אנחנו מזייפים חיים מושלמים

הורים לכו אחורה. וותרו על האשליה של המחשבה שאתם זקוקים לשליטה ולעליונות. השאירו מאחור את האגו. זוהי אמת לא נוחה לשמיעה. אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אבל אנחנו חייבים. הילדים שלנו הם לא הכלי שאיתו אנחנו משרטטים את החיים שלא היו לנו. הם לא היהלומים שאנחנו מעריצים ומקשטים איתם את הלבד שלנו והם לא הבובות שאיתן אנחנו מזייפים חיים מושלמים.

לילדים אין ברירה. הם מבקשים לראות דרך העיניים שלנו את האמת. אבל דרך העיניים שלנו נשקפים אליהם היום דברים אחרים. הם לא החוסר שלנו. הם לא האג'נדה שלנו. הם לא מה שאנחנו רוצים להשיג עבור עצמנו. אי אפשר שנמשיך להעמיד פנים, ובלתי אפשרי שנחזור לעשות לילדים שלנו את מה שעשו לנו. חייבים לסיים עם כל ה'אנחנו' וה'אנחנו' וה'אנחנו' הזה, ולהפסיק להתבלבל מהצללים שאנחנו רואים ומייחסים להם את החיים עצמם.

ההרצאה של ד"ר שפאלי. אל תחמיצו!!!!

מה זה אומר לקבל באמת את הילדים שלנו הלכה למעשה

מכאן אפשר לרכוש את האודיו בוק שלה, המשפחה המתעוררת

לאתר של ד"ר שפאלי

The post הורות מודעת והמשפחה המתעוררת appeared first on HACAPSULA.