האדמה רועדת, המים גועשים והאויר לוהט. כבר כמה שנים אנחנו מקבלים כל סימן אפשרי המעיד על כך שכדור הארץ עובר שינוי עצום, מדלג במהירות מעידן אחד לשני וממימד אחד לאחר. פיסות מידע מגיעות אלינו מכל מני מקורות אבל מה זה בעצם אומר? איך הכל מתחבר לכדי תמונה אחת גדולה? מה השתבש? איך הכל משפיע על החיים שלנו כאן ועכשיו? מה אפשר לעשות כדי שנוכל לעבור את התקופה הזו בצורה מיטבית ומה התפקיד שלנו בכל השינוי העצום שמורגש בכל רגע נתון?

קרן סרדס

קרן סרדס היא דוגמא מהלכת לעידן החדש המגיח במלוא הכח. היא מתקשרת, הילרית, יועצת רוחנית ומנחת סדנאות שבורכה בשילוב מרענן ועוצמתי של ידע רוחני נרחב, יכולת תקשור מופלאה וכישרון ענק לצלול פנימה ולהטיל כידון מחודד בדיוק אל אותה נקודה משמעותית שעשויה לשנות את כל הפרספקטיבה. כל הטוב הזה חבוק במעטפת של 'כאן ועכשיו', עם כלים אימוניים, שפה רהוטה ותדר של מנהלת עסקית נמרצת, היוצרים יחד שילוב מרתק (ויש אומרים ממכר).

השינוי כבר כאן

במהלך השנים האחרונות, מקבלת סרדס מידע רב על השינויים המתרחשים בכדור הארץ, דרך ההדרכות רוחניות שלה ודרך ההדרכות המתקבלות עבור האנשים המגיעים אליה לשיחות ייעוץ.
השינוי כאן. אנחנו רואים אותו ומרגישים אותו בכל פינה, ומה שקורה ממש כאן ועכשיו אצלינו בארץ הוא רק דוגמא אחת מני רבות.

הרבה מאוד נכתב ונאמר על התמורות המתרחשות, ועדיין מיסתורין גדול אופף את הנושא. קשה לתפוס מידע רוחני גבוה ועם זאת, אנחנו צמאים לקבל אותו. פיסות המידע הנאספות מגיעות מכל מני מקורות, אבל איך כולן מתחברות לתמונה אחת גדולה?

מפגש חניכה

מפגש חניכה שתקיים סרדס בחודש ספטמבר הקרוב (6/9/23), יוקדש להעברת מידע ועריכת סדר בכל מה שנוגע לטרנספורמציה שכדור הארץ עובר וצפוי לעבור, הן בפרפסקטיבה רחבה, והן בכל מה שנוגע לנו עצמנו.

במפגש תדבר סרדס על:
– כדור הארץ כקרקע להתפתחות
– המשותף למי שבחרו לקחת חלק בתהליך השינוי הגדול שהאנושות עוברת (אם הטקסטים האלה מהדהדים בכם, אתם חלק מאותם אנשים!)
– התוכנית הנשמתית, האישית והגלובלית – קווים לדמותה
– מה השתבש בתוכנית הגדולה?
– סוף עידן הקארמה – מה המשמעות?
– נקודת המפנה ותחילתו של עידן חדש
– המעבר בין המימד השלישי לחמישי
– העולם החדש

פרטים והרשמה

אתם מוזמנים לצלול אל תוך עמוד המפגש (6/9/23)
מספר המקומות מוגבל.
כרטיסים למקדימים להזמין – במחיר הנחה.
כל הפרטים וההרשמה מכאן:

הערה חשובה: זה בהחלט המקום להבהיר כי אין לראות בתוכן המוצג משום המלצה רפואית ו/או נפשית ואין לראות בו עידוד לביצוע פעולות כלשהן.

לקבלת ניוזלטר עם כל מה שהכי:

The post סוף עידן הקארמה – עם קרן סרדס appeared first on HACAPSULA.

אלי קריינר, מייסדת האתר ומפתחת שיטת 'יומן מסע', מלהטת בין פרטים, מילים, אירועים ואנשים. כמו מפענחת קודים מיומנת – היא מאבחנת, מכנסת, מחברת ומשתפת. לעיתים היא נשאבת לכתיבה מאגית, שבמהלכה הופכת לא פעם ככלי רישום בלבד. כך או כך, נוצרים תחת ידיה טקסטים מעוררים שאותם ניתן לקרוא שוב ושוב, ובכל פעם לגלות בהם דבר מה חדש.

את המילים מסדרת קריינר ואורזת באופן נגיש, כשהיא דואגת לשלב כלים פרקטים העונים על אתגרי היום-יום. מסע החיים המרתק ורב התהפוכות שלה, מניב תובנות רבות ערך, פרספקטיבה מכוננת ומניפה רחבה של נושאים. כתבה אחר כתבה משחיזה קריינר את התכנים, מחזקת ומלטשת ארגז כלים המביא לידי ביטוי חכמה קוסמית וידע אינסופי.

עם אישיות כריזמית, יצירתיות, גמישות מחשבתית ואינטואיציה חדה, משמשת אלי כמורת רוח, הפורמת ואוספת את אבני היסוד של תהליכי השינוי הפנימיים. התנועה באתר, אותה היא מייצרת באמצעות הכתבות, דומה למינעד שבין מקרוסקופ לבין טלסקופ. לעיתים תהיה זו רזולוציה המפרקת נושא לפרודות הזעירות ביותר, ופעמים אחרות יהיה זה מבט-על המשקיף אל מרחבים עצומים, ותהליכים החוצים מימדים וגבולות של זמן ומקום.

הבחירה בשחור לבן כמוטו עיצובי באתר – מופלאה. מצד אחד, נוצרים באמצעותה שקט ונחת המאפשרים ריכוז מירבי בטקסטים ונשימה מלאה של מה שהם מביאים איתם. מצד שני, מעניק העיצוב הלא שכיח אלגנטיות השמורה להוט-קוטור. יחד, יוצרים התוכן ועיצוב את אחד מאתרי התודעה הממגנטים שבנמצא.

קחו את האתר השופע הזה בקצב שלכם. קלפו באמצעותו אט אט דפוסים מעכבים, מעצורים, תסכול, וחוסר דיוק. ודאו שאינכם מחמיצים את המבט על העשור הקרוב (חלק א וחלק ב), אל תפספו את מה שצריך להשאיר מאחור (ולמה), תציצו  באפס הגדול, התעכבו רגע על האחדות שאנחנו מדברים עליה ללא הרף ועל השלם וה(לא) מושלם.

מומלץ להצטרף לרשימת התפוצה ולוודא שאתם מקבלים את הניוזלטר החודשי.

לאתר מכאן.

The post יומן מסע appeared first on HACAPSULA.

עוד טרם התרחש משהו חדש בחיינו, היכולות שלנו להתחבר פנימה – מוגבלת ונשענת על האופן בו אנחנו תופסים את עצמנו, על מה אנחנו חושבים על עצמינו ואיך אנחנו רגילים לפעול. במילים פשוטות, אנחנו משחזרים מנגנונים אוטומטיים הנמצאים מעל לפני השטח, ומפספסים את אותה הדרכה פנימית עמוקה, זו שאנחנו כל כך מחפשים אחריה. אותו מקום שהוא אוצר בלום של ידע, הבנות, אינטואיציה חדה והכונה.

להתחבר פנימה – מדריך למתחילים

החיבור פנימה עוסק במציאת אותו מקום בתוכנו שאנחנו פחות מכירים. אבל איך מגיעים אליו? מהי הדרך לקיים חיבור לאותו קול המאיר את הסיטואציה ממקום חדש לגמרי – מקום שאינו מוגבל לצורת החשיבה הרגילה שלנו?

כדי להתחבר להדרכה, בראש ובראשונה צריך להסכים להשתעשע מעט, אומרת זהר, מקימת ומנהלת בית הספר ללימודים איזוטריים. כדאי מאוד שלא לקחת את עצמנו ברצינות רבה מדי – אתגר לא פשוט בתקופה הזו בה הכל כל כך רציני וקשוח, ימים שבהם אנחנו מרגישים שחשוב יותר מתמיד להיכנס לפוקוס כדי להבין מה קורה ואיך להתמודד. כדי להתחבר פנימה, נדרשת תנועה הפוכה. אנחנו מתבקשים לשים בצד רצינות ומיקוד יתר ולהסכים להקליל, לרווח ולאוורר את עצמנו.

נקודה אחת קטנה – צעד אחר צעד

איך מוצאים את הקול שלא ירגיע אותנו כסם הרגעה, אלא יתן לנו את השפה והכלים להתמודד עם החוויות שלנו בצורה הכי מרווחת שאפשר? הטכניקה של זוהר, מתחילה בנקודה אחת קטנה. נקודה שמולה מתחיל דיאלוג ההולך ומעמיק פנימה. בעדינות אין קץ ובפשטות השמורה למורים רוחניים מנוסים מאוד, היא מובילה צעד אחר צעד את התרגול, עד להבנה מלאה של הדרך ושל מה שצפוי להתרחש במהלכה. שיעור קליל, נינוח ומלא בבהירות. כל אחד יכול!

מומלץ מאוד לבקר בערוץ היוטיוב העשיר של זהר, אליו היא מעלה שיעורי תודעה מרתקים הנוגעים בטווח רחב מאוד של נושאים: אחדות, נבדלות, תפיסת הזמן, כוונות, בריאת מציאות, חיסונים, התקוממות, רצון, נשמות תאומות, מנהיגות, זהות אהבה ועוד.
יש לזהר יכולת מופלאה להנגיש מידעים מורכבים מאוד בפשטות ובבהירות, ואתם מוזמנים להקשיב לשיעורים השבועיים שהיא מעבירה בעמוד הפייסבוק שלה, בקבוצה 'אי של שפיות' ובערוץ היו טיוב שלה.

זהר, מקימת בית הספר ללימודים אזוטריים, הנה מורה לתודעה, סופרת, הילרית ומתקשרת. היא חיה במצפה רמון, מעבירה קורסים והדרכות ועורכת מעת לעת מפגשים בזום ובמדבר. מכאן אפשר לשמוע קצת יותר עליה ועל הלימוד שהיא מעבירה

מכאן – ערוץ היו טיוב
כאן הקישור לעמוד הפייסבוק
ומפה הקבוצה 'אי של שפיות'.

לקבלת ניוזלטר עם כל מה שהכי:

The post לדבר עם נקודה appeared first on HACAPSULA.

טיל סוואן – לא שנה אלא תקופה, הדורשת חוסן וגמישות (מומלץ להקשיב!)

"זו תהיה טעות גדולה לחשוב ש -2021 תהיה שנה שבה הדברים ישבו להיות כפי היו קודם" אומרת טיל סוואן, הידועה בעולם כבעלת מגוון יכולות על-חושיות וכמי שמסייעת לתהליכי טרנספורמציה והתפתחות. השנה הקרובה, לדבריה, היא תגובה ישירה ומתמשכת לאירועי 2020 ומכיוון שכך, אי אפשר להפריד בין אירועי 2020 לבין מה שמחכה לנו. לפי סוואן, התחושה הדיסוטופית שאנחנו מכירים מהזמן האחרון, תמשיך להתקיים למשך תקופה ממושכת.

סוואן, סוקרת לעומק את חוסר היציבות, ומדגישה כי אל לנו להביט אחורנית ולרצות לשוב למה שהיה. בדייקנות ובבהירות היא מציגה תחזית העוסקת בתהליכים פוליטיים, בריאותיים, אקלימיים וחברתיים. היא פורטת את השינויים והתמורות שבפתח מדגישה את כל מה שנוגע לאחריות האישית והשפעתה על המציאות של כל אחד ואחד מאיתנו. הדבר המשמעותי ביותר הדרוש לנו, מדגישה סוואן, הוא: חוסן. לנושא הזה היא מתייחסת בהרחבה, תוך שהיא סוקרת את האופן בו החוסן בא לידי ביטוי בכל אחד מהתחומים הנוגעים לחיינו.

אף על פי שאנשים מתנגדים באופן טבעי לשינויים, היא אומרת, האנושות למעשה חושקת בעידן החדש שמגיע כבר מזה זמן רב. השינוי שאנחנו חווים וכל מה שבפתח, נוגע במה שאנחנו עושים כל יום. הוא מתבטא בצורה בה אנחנו בוחרים לחיות, במקום שבו אנחנו מתגוררים, בעבודה שבה אנחנו עוסקים, בהחלטה שלנו על מה להוציא את הכסף שלנו, בגישה שלנו למערכות יחסים, בקשרים שאנחנו מקיימים, באופן שבו אנחנו עושים עסקים, בהשגחה ובניהול הבריאות שלנו ובכלל – בבחירת המיקוד של החיים שלנו. כל זאת מרמת המיקרו לרמת המאקרו של המציאות.

למי שלא אוהב להקשיב, מכאן התמלול (אנגלית) של הוידאו, מכאן עמוד הפייסבוק שלה ומכאן ערוץ היו טיוב .  באמצעות הקישור הזה, אפשר ללמוד ממנה על 12 צעדים לבניית חוסן נפשי.

אקהרט טולה – דבר אחד בכל פעם, ותשומת לב מירבית

לא תוכניות גדולות, לא זיקוקים ולא דרמות. בעולם של אקהרט טולה, פתלתל ומעורער ככל שיהיה, ישנו הרגע הזה בלבד. ויותר מאשר להיות ברגע הזה, מייחס טולה חשיבות לתשומת הלב המלאה לאותו רגע. וכשזו מתקיימת במלואה, הוא מציע להוסיף נדבך של תשומת לב נוספת: תשומת הלב על תשומת הלב. מזכיר קצת תרגולים ופילוסופיה של יוגה, שבה אנחנו מבצעים את התנועה בתשומת לב מלאה, ואנחנו גם אלה שמתבוננים בתשומת לב על עצמנו מבצעים את התנועה.

עדין, ממוקד ומושלם לימים שבהם צעד אחד קטן הוא כל מה שאפשר. (ואם ההרגשה רעועה לגמרי, כדאי להציץ גם בשיחה נוספת, שבה הוא מסביר שכאשר חיים את הרגע הזה, העתיד פשוט לא קיים).

תחזית אסטרולוגית מקיפה – אופטימיות אמנם, אך ברקע תהליך חניכה של האנושות כולה.

תחזית מקיפה ומעניינת של האסטרולוג-מתקשר Joseph P. Anthony ושל ההמדיום Magen Martinez – סוקרת לעומק תהליכים ואירועים גלובאליים משמעותיים, הצפויים להתרחש במהלך 2021. נאמר רק שגם בכדור הבדולח שלהם, 2021 אינה נחזית להיות אותה שנה מתוקה ורגועה שאחרי הקורונה, שלה כולנו מצפים. יחד עם זאת, היא אופטימית במידה רבה (תעברו איתם חודש חודש, בקיץ צפוי לנו פוס קטן מכל הטילטולים).

בין קצוות של גילויים חדשים ומסעירים, חדשנות, תקווה, חמלה והתקדמות, ישנם בשנה הקרובה גם רגעים של סף התפרקות. אירועים הנוגעים לאיתני הטבע, כלכלה, בריאות ואף ענייני ממשל ושליטה. זוהי שנה של התמקדות בקולקטיב עם אנרגיה שתרגיש לפרקים כבדה על סף התפרקות, ולפרקים קלה מהירה ומאווררת.

על אף שצפויים לנו חודשים אופטימיים, אל לנו לטעות ולחשוב שאנחנו צועדים בנתיב קל או פשוט, הם אומרים, שכן זו שנה שיש בה מעין תהליך 'חניכה' של האנושות. לדברי השניים מצפה לנו התפתחות גדולה של המודרניזציה והחשיבה העתידנית ואולי אף חשיפה ראשונה גלובאלית לחיים שמחוץ לכדור הארץ.

ד"ר ג'ו דיספנזה – להסכים לצעוד בשדה הלא נודע.

אם אנחנו חושבים את אותן מחשבות, שמובילות אותנו תמיד לאותן התנהגויות שמשאירות אותנו באותו עולם של תחושות ורגשות –  המציאות האישית שלנו תישאר זהה, מסביר  ג'ו דיספנזה, רופא, חוקר, מדען ומיסטיקן בן זמננו, העוסק בתגליות בתחום המדע הקוונטי, חקר המח והתודעה. מחשבות חדשות, הוא אומר, יובילו לבחירות חדשות ולפעולות חדשות, אלה יצרו חוויות אחרות ורגשות שונים מהסט שהורגלנו אליו, ועם אלה אפשר כבר להתחיל לטוות עתיד חדש.

חציית האיזור שבין 'האני' הישן, המייצר בלופ את אותה מציאות שוב ושוב, אל ה'אני החדש' שמחכה לנו בצד השני, מחייבת אותנו לעבור דרך השדה של הלא נודע. וכמה נעים הוא שכרם של אלה המוכנים לצעוד דרכו.

מומלץ להקשיב קשב רב ולהבין את המנגנונים ואת קודי ההפעלה שלהם. פשוט מתנה לשנה חדשה.

שנת 2021 והכלים שיכולים לסייע לנו להתנהל בתוכה

אחריות אישית, גמישות, ניהול נכון של מאגרי האנרגיה, אומץ ותעוזה הם חלק מהכלים שיכולים לסייע לנו לצלוח את 2021 ולהפיק ממנה את המירב. במפגש הזום בו אירחה הקפסולה את עופרה אור, מתקשרת ומורה לתודעה – שוחחנו על השנה שהסתיימה ועל זו שלפננו.

דיברנו על האופן בו התהליכים שנדרכו ב-2020  מתפתחים במהלך 2021 ועל הקווים לדמותה המהירה והלא רגועה, וקינחנו בתכונות ובכלים שיכולים לקדם אותנו גם בתנאים הללו. הבשורות הטובות הן, שמי שידייק ויפעל באומץ, יקבל רוח גבית ומרחבים פתוחים ומהירים במיוחד למימוש והצלחה. ואת כל היתר אפשר לשמוע מכאן.

לקראת סוף השיחה נשאלנו, איזו כותרת אפשר לתת לשנת 2020, ואיזו ל 2021. אולי מוקדם לתת כותרות, אבל הכי מדוייק שהגענו אליו, היו שנת ההתפרקות ושנת ההתפכחות. התפכחות נעימה לכולנו.

The post תחזית 2021 – כל צבעי הקשת appeared first on HACAPSULA.

אצל כל אחד מאיתנו מצויים מתחת לפני השטח אירועי חיים בעלי משמעות, שכלפיהם אנחנו מרגישים כעס חרטה, צער ואשמה על האופן שבו נהגנו כלפי עצמנו או כלפי אחרים. מדובר במקרים, במצבים ולעיתים במערכות יחסים שלמות שעצם המחשבה עליהם מעוררת בנו אי נוחות כבדת משקל, המשפיעה על כל הוויה שלנו.

שיעור התודעה של עידית עזרא כהן  מדבר על התנאי המרכזי המאפשר התקדמות בימים האלה. השלתם של משאות רגשיים כבדי משקל שאנחנו סוחבים שנים. המפתח שיאפשר לנו להגיח מתוך הכלוב שלתוכו הכנסנו את עצמנו, הוא הסליחה העצמית. היא זו שתאפשר להשיל את המשקולות ולהתקדם. אבל על מה לסלוח, מה זה אומר סליחה עצמית, מדוע זה לא פשוט (אבל אפשרי) ואיך עושים את זה תכל'ס?

המחיר שאנחנו משלמים

המשאות הרגשיים שעליהם אנחנו מדברים לא נובעים מאירוע שולי או מקרה איזוטרי. מדובר בנושאים גדולים. שיעורים ודפוסים החוזרים על עצמם שוב ושוב במהלך החיים שלנו. מערכות יחסים, החלטות, קשרים ואירועים מכוננים – המלווים בייסורים, חרטה ורגשי  אשמה.

המקרים והמצבים האלה הם אותו פצע שאנחנו מסרבים לגעת בו. זו יכולה להיות מערכת יחסים נצלנית או אלימה שהסכמנו לחיות בתוכה, בגידה בבן הזוג שלנו, ניכור מתמשך מאב או מאם, חוסר גבולות שלנו כהורים שדחף מתבגר למעשים שעליהם שילם מחיר כבד, הזנחה של ילד בעלת תוצאות הרסניות, סוד של בן משפחה שהוצאנו לאור וגרם למפולת שלגים נוראית, חבר קרוב שהלכנו אחריו באופן עיוור ומצאנו את עצמנו באיבוד שליטה מלא על החיים שלנו. לא חסרות דוגמאות למצבים בהם עשינו מעשה 'נוראי' לעצמנו או לאחרים, ועם הזמן הדחקנו, קברנו והרגשנו שהשארנו מאחורינו. אבל לא באמת השארנו מאחור.

הכלוב שהמפתח שלו מצוי בידנו

מדובר במסה רגשית מאוד גדולה. במצבים הנוגעים למערכות היחסים המשמעותיות ביותר שיש לנו, לרוב מול ההורים שלנו, מול הילדים, מול בני זוג וחברים קרובים מאוד. גם אחרי שחלפו שנים, אנחנו עדיין מרגישים שמדובר ב'דבר גדול', אבל מפחדים לצלול פנימה ולפתור את הדברים. למרות שאנחנו יודעים בבירור שניקוז המוגלה והחיטוי יעשו לנו טוב, אנחנו מפחדים לגעת בפצע ונמנעים כמעט בכל מחיר מהחוויה המכאיבה הכרוכה בכניסה פנימה. כדי שלא לכאוב, אנחנו מפעילים מנגנונים רבים שאפשרו לנו להימנע מהעיסוק המכאיב. אפשר לדמות את ההמינעות הזו ככלוב. כלוב שאת הדלת שלו סגרנו בעצמנו. הסליחה היא המפתח החוצה, ופעולת הסיבוב של המפתח, בדרך החוצה, הנה ההתמודדות. הדרך היחידה באמת להשתחרר, היא לצלול עמוק פנימה ולהתמודד.

נושאים שלעולם לא ירפו מאיתנו

ושוב  – לא. לא מדובר כאן בריב קטן או בהתקלות לא נעימה, אלא בנושאי חיים שעלינו לבצע מולם תהליך של סליחה עצמית. נושאים שחוצים את החיים שלנו שוב ושוב באינסוף צורות ובאמצעות שליחים רבים. דפוסי התנהגות שאנחנו מכירים בעצמנו היטב. נתינת יתר, שליטה, חוסר גבולות, אי הקשבה, ביטול עצמי, חמדנות, תלות ועוד ועוד. מכיוון שהעיסוק בנושאים הללו מעורר בנו אי נוחות גדולה,  אנחנו מאוד יצירתיים בהימנעות. רובנו מפעילים מנגנוני הגנה רבים של הכחשה, ועשויים לעבור חיים שלמים מבלי לגעת בדברים. כדי להסכים לשהות בסיטואציה המעלה את הדברים לקדמת הבמה, צריך להיווצר בחיים שלנו מצב מאוד מיוחד שיחייב אותנו לעמוד מול אותו עניין, כי בהתקיים המנגנון הטבעי, נעדיף לדלג על כך. אולם יש להבין כי הנושאים הללו, לעולם לא ירפו מאיתנו. הם יישארו איתנו, ישפיעו עלינו וימשיכו להתקיים ברקע של כל מי ומה שאנחנו, למשך כל חיינו.

נקודת המיצוי – המפתח להתקדמות

מתי מגיע הרגע שבו אנחנו מפשילים שרוולים וניגשים לטפל במה שנמנענו ממנו? בנקודת המיצוי. ברגע הזה שבו אנחנו מבינים שאי אפשר להמשיך ולקבור את התחושות הלא נעימות ששבות ועולות מעת לעת. נקודת המיצוי היא המנוף לצמיחה ולהתפתחות. היא כמו גל גדול שאת האנרגיה שלו אפשר לנצל על מנת להתקדם. אנחנו יודעים לזהות את אותו אירוע עברי ככזה שכבר אינו מותאם  למי שאנחנו היום. אנחנו גם מבינים שישי לנו מחויבות כלפי הוול-ביינג שלנו. ואם אנחנו מצליחים להרגיש ולזהות את מה שמופרש מתוך העמדה שלנו כלפי אירועי העבר כמזיק, אנחנו מבינים גם שיש לנו אחריות בלנקז אותו מאיתנו. השלב הזה שבו אנחנו מזהים את המקום שלנו כרוצים להיפרד מתחושה מסוימת, היא השלב להתקדם.

יש לנו אחריות לגבי ההתפתחות שלנו, ולכן אי אפשר לעבור את החיים ללא העומקים הללו. עכשיו, בימים האלה של הקורונה, מה שיש לנו בשפע, ומה שניתן לנו, הוא הזמן והאפשרות להיות בתוך אותם עומקים.

הטריק של המיינד: ממקרבן לקורבן

כשנהיה מוכנים לצלול פנימה, נגלה בשלב הראשון, שאותם אירועי עבר קיבלו חיים משלהם, והם ממשיכים להתקיים כאילו מעולם לא הסתיימו באמת.  נראה כאילו התרחשו אתמול, למרות שהתרחשו לפני עשר, עשרים ואפילו שלושים שנה. לזמן אין משמעות.

בין אם אנחנו חשים שמישהו אחר היה קורבן למעשה שלנו, ובין אם אנחנו מרגישים שאנחנו היינו קורבן למעשה של מישהו אחר, אנחנו מתמקמים בעמדת הקורבן. שנים ארוכות ניזכר באירוע, ונתכווץ, ממש ברמה הפיזית. עם אי הנוחות יעלו התהיות: 'איך עשיתי את זה'? 'למה עשיתי את זה'? 'מה חשבתי לעצמי'? 'איך אפשרתי שיעשו לי את זה"?

לחרטה הזו יש פוטנציאל להפעיל בתוך המערכת  שלנו דברים מאוד קשים, הגוררים הרבה מאוד פעמים התנהגות המרבה בפיצויים (כלפי עצמנו או כלפי האחר), חוסר אוטנטיות והימנעות הנגרמת מהפחד לשוב ולעשות את אותה טעות שוב. עמדת הקורבן היא קריטית, שכן היא רוויה בסבל שאותו אנחנו מתקשים 'להחזיק' לאורך זמן. חוסר היכולת להכיל את הסבל, מייצר את  מערך ההגנה. והנה, הם שוב. הכחשה והדחקה.

נחוצה נקודת מבט חדשה

ראייה אחרת של המצב היא חלק מההתפתחות. היא מאפשרות להוריד את המסה ששמנו על הדבר ולפנות מקום לחמלה שחייבת לבוא בצורה אקטיבית, בדיוק כפי שאנחנו מרגישים חמלה לאחר.

כדי שנעביר את עצמינו תהליך של סליחה אנחנו צריכים ליצור מרחב של עיבוד של אותו אירוע. כשאנחנו מצויים רק בזיכרונות ובענישה, אין אפשרות שהדברים יקבלו צורה אחרת.  האירועים והמחשבות ימשיכו להתנגן בסגנון ריפליי, במן לופ אינסופי מתיש ומחליש. את העיבוד של היסטואציה, את אימוץ נקודת המבט האחרת, יכול כל אחד לערוך לפי סגנונו הוא. בשיחה, ביצירה, בכתיבה, במחשבה, גם אם מדובר באירוע חד פעמי וגם אם בסיפור חיים מתמשך.

הבנה – הפתח (והמפתח) לשינוי

אחת הדרכים לפצח אירוע קשה או דרמטי הוא להסתכל על אותו אירוע באופן אחר. היכולת לראות הנסיבות באופן רחב יותר. תהליך  התבוננות אחר מקיים בנפש סוג של איוורור. 

כדי לאמץ נקודת מבט חדשה, צריך לדמיין את עצמנו מחוץ לעצמנו. מחוץ לסיטואציה. ממש כמי שמתבוננים על אדם אחר לגמרי.

רק הסתכלות רחבה ונקודת מבט שונה, יכולים לגרום לנו לקיים את תהליך הריפוי שישחרר אותנו מהאחיזה המקרקעת והמגבילה. צריך איזו פרספקטיבה על האירוע. ההיגד הפנימי שיוכל לקדם אותנו הוא: "באותה נקודת זמן, עשיתי את מה שיכולתי לעשות כי הייתי ברמת תודעה מסוימת". לא ניתן לשפוט אירועי עבר בדיעבד, מתוך החכמה של היום.

השאלות שעלינו להפנות כלפי אירוע הראוי לסליחה עצמית היא לשאול את עצמנו מה גרם לנו באותו רגע נתון להתנהג כך. להבין מה היה הרקע באותה תקופה שאפשר לנו להיות ולפעול בעמדה הזאת, בין אם מדובר בתוקפנות, ניצול, ביטול עצמי, פזיזות ועוד. כדי לחמול אנחנו צריכים להיות בעמדת הבנה. לא יספיק להגיד 'אני סולח.ת לעצמי'. צריך להבין את הדברים לעומק. אחרת, נפגוש בדברים שוב ושוב.

אנחנו כבר לא אותו אדם!

כדי להבין את עצמנו עלינו לזכור שאנחנו מתמודדים עם כל אירוע בהתאם לדרגה המנטלית, הרגשית והרוחנית שאנחנו נמצאים בה באותה נקודת זמן. זאת אומרת –  אם אני מייסרת את עצמי על כך שהסכמתי להישאר בבית בו ספגתי אלימות, עלי לזכור כי הייתי באותה תקופה במקום מנטלי רגשי רוחני מסוים שאפשר זאת. אם הזנחתי את הילד שלי במשך תקופה מסוימת, כדאי להיזכר ולקחת בחשבון, שבאותה תקופה הרגשתי אבודה בעצמי, מרוקנת, שבורה, חסרת אנרגיה ויכולת להכיל אדם אחר. עלי להבין זאת ללא שום שיפוט. לא משנה מה אירע. עלינו לזכור שהדברים התרחשו  מתוך ניסיון לספק לעצמנו צורך מסוים. עלינו לברר עם עצמנו איזה צורך היינו צריכים לספק באותה עת. הבירור יעזור לנו מאוד להבין את המניע. הבנת המניע היא הניקוי עצמו.

בשלב שבו אנחנו מבינים את השורש של הדברים, עלינו לשוב ולהיזכר בכך שהתדר שלנו משתנה כל הזמן. ההבנות שלנו משתנות, המודעות שלנו משתנה. בהתאם לכך אנחנו מתפתחים, ומכיוון שכך, כשאנחנו מסתכלים אחורה, אנחנו בעצם לא מסתכלים על אותו אדם שאנחנו היום. ברגע שהבנו משהו, אנחנו כבר שונים. הסליחה שלנו מיועדת אמנם לנו, אבל אנחנו סולחים כבר לאדם אחר. למי שהיינו אז. והאמת היא, שהרבה יותר קל לסלוח כך.

טעויות – מרחב התפתחות לכולם

אחת ההבנות העמוקות ביותר ובמובנים רבים גם המרפאה ביותר היא זו שהטעויות שאנחנו עושים הן הכרח המציאות כדי ליצור מרחב ללמידה. המבט הוא פנימי עמוק ולא חיצוני. אין מה להפנות החוצה אשמה כלפי הנסיבות, המצב או אנשים אחרים. עלינו לקחת את האחריות על הסיטואציה ולהבין שהכל קשור פנימה.

הנפש חווה את האירוע כטעות, אך לא הנשמה. אנחנו אמורים לטעות. גם טעויות גדולות ומפוארות. אנחנו לא מושלמים ולא נוצרנו להיות כאלה.  יש לזכור כי הצד השני הוא תמיד שותף פעיל לאירוע. גם לאדם שבו פגענו, או לאדם שפגע בנו – היה מה ללמוד ברמת התודעה מאותו מקרה. אנשים רבים נתרמים מהטעויות שלנו, ויש כאלה שעבורם זוהי קפיצת מדרגה אמיתית (זוכרים את המורה שגוהר מעל התלמיד ושואג עליו שהוא אפס ולא יצא ממנו שום דבר? ואיך התלמיד הזה לימים יושב בכיסא מפקד טייסת קרב, ומספר על איך קידם את עצמו והוביל את עצמו לאן שהגיע, בגלל אך בזכות אותה אמירה?  זוכרים את הזוג שהתגרש בסערה לאחר שהאישה בגדה בבעלה וניפצה את ליבו לרסיסים, ואחר כמה שנים של התרסקות טוטאלית, משהתאושש, התמקם בתוך זוגיות נפלאה, ומודה לה בליבו כך, עד עצם היום הזה?).

אם מתבוננים בדברים בצורה הזו, אפשר לעכל ממש, להבין ולפרק את אירועי העבר ולשחרר אותם. אם משאירים את הדברים כקורבן ומקרבן, אירועי העבר ימשיכו להיות תלויים מעלינו. עלינו להסכים לראות באמת את מי שעומד מולנו. לא כמי שמחלישים את הצד השני, ולא כמי שמתבוננים בו דרך ציפיות. עלינו לכבד את הצד השני ולהסכים לראות אותו כפי שהוא. להבין מה הוא מביא איתו אל תוך הסיטואציה ואל תוך החיים שלנו, ולא להשליך עליו את מה ששלנו. ניקוי שכזה יאפשר לנו נקודת מבט חדשה, נקייה, רעננה, המאפשרת להצמיח מתוכה דברים אחרים.

איך יודעים אם הצלחנו לפתוח את דלת הכלוב ולצאת לחופשי?

המדד באשר ל'האם עברנו הלאה', 'האם שיחררנו' הוא  כאשר נקודת המבט משתנה, והיא לא נותרת רק כהלקאה עצמית או רצון לפצות, או שנאה עצמית או ביקורת, או כיווץ, אלא כהתבוננות אובייקטיבית, מרוחקת טיפה יותר. לא מלווה רגש שמערער. התחושה היא שאפשר לחיות עם הדבר הזה. הוא כבר לא פצע. משם אפשר להמשיך ולהתפתח.

את שיעור התודעה העבירה עידית עזרא כהן, מלווה תהליכים של התפתחות באמצעות התודעה, ומאירת דרכים. ניתן לתאם איתה  פגישת יעוץ אישית טלפונית, באמצעות 054-5292574: 

שיעורי תודעה נוספים של עידית שעשויים לעניין אותך:

זמן לעצור

הגיע זמן להתקדם, בכנות

אודות רצון חופשי וחירות

דיוק אנרגטי – שיעור שדיבר על שנת 2019, אבל רלוונטי היום יותר מתמיד.

אודות רצון חופשי וחירות

all-good-girls-go-to-hell

קבלת ניוזלטר עם כל מה שהכי:

The post סליחה (עצמית), תחילה appeared first on HACAPSULA.

מדריך הטרמפיסט לשינוי הגדול

מרסיניאק, פרסמה את הספר המאגד בתוכו כארבע מאות שעות תקשור כבר בשנת 1996, אולם עיון בו (במקרה הזה, מצורפת הקלטה של הספר, 3 שעות משובחות ומרתקות) מעניק את התחושה כאילו הדברים נכתבו ממש עכשיו כשהם מתייחסים לימים המתעתעים שבהם אנחנו שרויים ואת האתגרים העצומים הניצבים בפנינו כאנושות בכלל וכאנשים בפרט. אפשר ממש לומר, כי המדריך השלם להבנת התקופה הזו, תומצת לשלוש שעות של הסברים מזוקקים וסט כלים יישומי.

העצה הטובה ביותר שאפשר לתת למי שטרם קרא את הספר, היא להניח לאיכות התצוגה, לשנת הכתיבה ולמושג 'פלאידים' (קבוצת אנרגיות נאורות שהגיעו על מנת לסייע לנו לבצע את השינוי ואת קפיצת המדרגה האבולוציונית העומדת בפנינו) ועם אלה, לשחרר גם את הספקות והשיפוטיות, ופשוט להתמסר לתוכן עצמו. למי שכבר קרא או שמע את הספר, אנחנו ממליצים בחום להקשיב מחדש. הפרספקטיבה שהתוכן יקר הערך הזה מקבל מחדש בתקופה הזו, פשוט מעוררת השתאות, והתחושה החזקה העולה ממנן היא שאמנם נכתב מזמן, אבל נכתב במיוחד עבור הימים האלה ממש.

תובנות, כלים ונקודת מבט חדשה

המסרים מרתקים, אינטליגנטיים, גדושים בידע השופך אור על התקופה הנוכחית, על סיבת היותנו כאן ועל פשר הימים המשונים הפוקדים אותנו. מרסיניאק המקריאה את הספר בעצמה, מתארת באמצעות התקשורים את שיטת הממשל (וההתפרקות הצפויה שלו), את האלים שהמלכנו לעצמנו, את השליטה בהמונים באמצעות הפחדה ואת האתגרים שעוד נכונו לנו (ואיך אפשר להתמודד איתם). עוד נסקרים האופן בו מתנהלות החוויות (קודם מחשבה ואחר כך חוויה, ואף פעם לא להפך), המבנה התאי, הצ'אקרות (ממתינה לכם הפתעה גדולה בהקשר הזה), עולם התדרים, המבנה הרגשי שלנו והדרך לעבוד איתו, ההשפעה של צריכת המדיה על ההתנהגות שלנו ועל הדרך בה אנחנו פועלים (ולמה כדאי להמנע ככל האפשר מהאזנה ומחשיפה אליהם) ועוד.

התוכן הייחודי, המהודק והסופר מדוייק, גדוש כלים שימושיים ופשוטים (חלקם ממש תרגולים פיזיים) המסייעים להמיר את הפחד באופטימיות, להתקרקע כשצריך ולשמור על וול-ביינג, גם בתקופות סוערות. היינו אומרים כי החומרים מאפשרים בעיקר לתפוס פוזיציה מחודשת בכל מה שנוגע לחיים שלנו. למודי ניסיון, אנחנו יודעים כבר מזמן, שהפוזיציה היא הכל, ולכן, זה הסיפור כולו.

עוד חומרים של ברברה מרסיניאק:

ערוץ היוטיוב של ברברה מרסיניאק ובו תקשורים עדכניים ('ברבור שחור', 'השינוי הגדול' ועוד).

האתר של ברברה מרסיניאק

הספרים של מרסיניאק בעברית

תודה מיוחדת לגל דובדבני, על החומרים המשובחים והתזכורות, שתמיד מגיעות בזמן.

The post מבשרי השחר – מדריך הטרמפיסט לשינוי הגדול appeared first on HACAPSULA.

מצד אחד נראה שאנחנו חוזרים לשגרה, אבל השגרה- גם אם נראית מבחוץ דומה למה שהיכרנו, אינה מרגישה אותו דבר. משהו מהותי השתנה ואת השינוי אפשר להרגיש כמעט בכל דבר. באנרגיה, בכוונות, באופן החשיבה, באיך שהבחוץ מרגיש, במצב הרוח, בקצב של הדברים, בדרך בה אנחנו מפרשים את מה שקורה, ברצון שדברים ישתנו לאלתר, ביכולת ההכלה ובעיקר באנטומיה של המנגנונים שמפעילים אותנו.

מכאן, תמצית השינויים, הנקודות שכדאי לשים אליהן לב, ושתי התודעות שאנחנו נדרשים לבחור בינהן, בכל רגע נתון.

החלטות גדולות

כל כך הרבה קרה עד עכשיו, וגם אם נדמה לרגע שהדברים נמצאים בתהליך של התכנסות וסיום, חשוב להבין שדברים גדולים ומשמעותיים מתרחשים ממש ברגעים אלה, גם ברמה האינדיבידואלית וגם ברמה הרחבה יותר.

אבל אם צריך להצביע על דבר מרכזי אחד שעומד בפתחנו ממש עכשיו, תהיה זו ההבנה שאנחנו מתבקשים להחליט החלטות גדולות.

למעשה, עומדות בפנינו בימים האלה הרבה מאוד בחירות שאנחנו צריכים לעשות, והתשתית העקרית של הבחירות שלנו נוגעת להחלטה מרכזית אחת: האם אנחנו בוחרים לשרוד או להתפתח. אלה שתי תודעות הסותרות אחת את השנייה, ואנחנו נדרשים לבחור צד, ולא רק באופן תיאורטי.

הקורונה ושינוי התדר האנרגטי שמתרחש בתקופה הזו, מאירים את הדפוסים ההשרדותיים שלא מותאמים לעולם החדש. קשרים, קהילות ומערכות המשקפות דפוסים ישנים, יהיו חשופים למעין 'ריסטארט'. מנגנונים בעלי מאפיינים המתאימים לעולם ישן, צפויים להתפרק ולהיבנות מחדש, אחרת. בינהם – קהילות מנותקות ותלותיות (חרדים לדוגמא), מערכות מיושנות (חינוך לדוגמא) , קשרים שבהם משתפים פעולה עם מערך של שליטה וכד' .

שינוי עמוק של דפוסים אוטומטיים

ההחלטה האם לבחור במוד של שרידות או בזה של התפתחות, מתרחשת בכל רמה. ברמת הארגון, העסק, המשפחה, ההוויה. כל אחד בוחר את התודעה שלו, וכדי לעבור את התהליך האבולוציוני האדיר שכולנו חווים, צריך מידה רבה מאוד של גמישות והסכמה לשנות דפוסים מאוד מאוד עמוקים.

אין תחום שהקורונה לא נגעה בו ואין דבר אחד שהיה ויהיה אותו דבר. הרצון המאוד גדול של אנשים לחזור לשגרה בלי להבין מה קרה ומה עומד בפניהם, מתבטא בחזרה מהירה לאוטומט, להרגלים, לדפוסים, לתפיסות המקובעות. הכל כאילו חוזר, אבל שום בעצם, לא באמת שב להיות מה שהיה.

כל כך הרבה אנשים נמצאים במרוצה, בחשש. בלחץ מכסף. דאגות ממלאות את החשיבה, הרגש וההתנהלות. במקום לעצור לרגע ולנסות להבין מה היינו צריכים ללמוד, אנחנו נאחזים בכל מה שנראה לנו שיתן הרגשה של וודאות ושל ביטחון. מעטים הם האנשים שעשו בתקופה הזו עבודת עומק. רובנו לא. ולכן אנחנו צפויים לביטויים נוספים של אתגרים דומים בעשור הקרוב, שככל הנראה יהיה רווי באירועים רבים שבו יקרו דברים שיאפשר לנו להבין שהדפוסים האוטומטיים האלה אינם עובדים יותר.

אחת הדוגמאות שקל לראות בעניין דפוסי ההשרדות-התפתחות הן דוקא הבחירות האחרונות. מנקודת המבט שבה אנחנו בוחנים התנהלות, אפשר לראות בצורה מובהקת כיצד המנהיגים והמנהיגים לעתיד, בחרולשרוד בכל מחיר!

לשרוד במחיר העמדה הפוליטית שלהם, במחיר האמון של הציבור שהופר, הזיגזוג, ההבטחות הריקות מתוכן. הרכבת הממשלה נערכה כשרק דבר אחד מנחה את המנגנון: ההיאחזות בדפוס המחפש כח, שליטה וכיסא. ללא ערכים וללא מהות.

נעים מאוד! אני האוטומט שלך

האוטומט מתחבא בכל מני אופנים. תבדקו את המשפטים שלכם שחוזרים על עצמם עוד ועוד. אלה שאפילו לכם אין יכולת לשמוע אותם יותר. בחנו את הדברים שאתם מבצעים ובכל פעם מבטיחים לעצמכם שזהו, זו היתה הפעם האחרונה בהחלט (ולמחרת  עושים את זה שוב). תנו תשומת לב מיוחד לתחושות שעולות מתוך הגוף, לקול הפנימי שיודע להגיד שהדבר הזה, בדיוק הדבר הזה, חייב להיפסק. ואם הקול הפנימי לא מגיע בעוצמה, כדאי רגע לעצור ולהכיר במה עובד עבורנו ובמה כבר לא. היכן מתקיים דיאלוג או היכן מתקיימת התנהגות, שכבר אינם מתאימים למה שהפכנו להיות.

הרבה מאוד אנשים מבקשים בתמימות להמשיך להפעיל משהו שכבר לא עובד יותר עבורם. בנקודה שבה יש נכונות לראות את המצב, ישנם גם כמה דברים הנדרשים על מנת לשנות אותו. הבדיקה מחייבת עצירה ובחינת עומק, כי אם נודה באמת באמת באמת, אנחנו לרוב עובדים על עצמינו בתחכום בלתי רגיל, ולרוב, מחכים שמשהו חיצוני יעשה עבורנו את השינוי שאליו אנחנו כל כך מייחלים במפנים.

לא, זה כבר לא עובד בשבילי יותר

הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא כמובן להכיר בכך שהדברים אינם עובדים יותר, וההסכמה לכך שאין טעם להיאחז ולהפעיל התנגדות. בין אם הגיע הרגע לוותר ולהיפרד ממשהו שנראה לנו גדול וחשוב – עבודה, מערכת יחסים, תפיסת עולם, ובין אם צריך לשנות משהו גדול מול ילד, בן זוג, אח, חבר טוב – עלינו לעשות זאת עכשיו. גם אם המשמעות של הדבר היא לא לפעול שלא מתוך הקודים המקובלים.

אם אנחנו מרגישים שנכון ללכת עכשיו. נכון ללכת. גם אם נראה לנו שיש לאחרים ציפיות מאיתנו, גם אנחנו בעומק 'תפקיד' מסויים בעבודה או בבית – והמשמעות היא שלא יהיה מי שיימלא את מקומנו, גם אם אנחנו חוששים שמה שנכון לנו ייתפס כאקט לא מתחשב- עלינו להיות כנים מספיק בכדי לראות את הדברים ואמיצים מספיק בכדי לשנות עמדה. וכשאנחנו מבצעים את השינוי, חשוב שיגיע מתוך גמישות ומתוך קריאת המפה האישית, וההבנה העמוקה שאין מפה דומה לכולם.  לכל אחד יש דרך משלו, מסלול התפתחות אחר ואתגרים אישיים.

בחינת ההתנהלות

הקורונה העלתה בצורה מאוד ברורה את נושא האיזון, והציפה בן רגע את היכולת להבין מי התנהל עד היום בצורה מאוזנת, ומי לא.  גם ברמת עסקים,  גם ברמת הרגשות, מערכות היחסים. אנשים שהתנהלו לא נכון, מצאו את עצמם מהר מאוד בבעיה גדולה, אם ברמה הכלכלית, ואם ברמה הרגשית או הפיזית. כמשהו מתנהל לא נכון הוא מזמין אותנו להתבונן בו. הנטייה הטבעית המבקשת לחזור למה שהיה, נתקלת בהתנגדות ובקושי והחזרה 'לאחור', אל השגרה, לא מתאפשרת מאחר ויש עוד מה לעשות. להבין, להטמיע, לשנות, לדייק.

זה רק תעתוע, התחושה שהדברים שבים למסלולם, לסוג של שיגרה. ההרגשה היא שאנשים מתאוששים מהר, אבל האמת היא שלא ממש. זהו לא זמן לסיכומים. הדברים מתחילים לשקוע רק עכשיו. הימים שאנחנו חווים עכשיו הם זמן עיבוד. עיבוד שלא קל לעיכול. מה שבטוח הוא שכל אחד ואחת מאיתנו השתנה DNA  שלנו. גם אם אנחנו לא רואים את זה, השתננו. שינוי ממש גדול, ממש ברמת ה-.

הנקודה שבה משתנים הדברים באמת

כדי שנשנה. שנפסיק את המנגנון האוטומטי, הרבה מאוד פעמים צריך להתקיים מיצוי של החוויה. כדי שנפסיק לשתף פעולה עם מערכת יחסים לא נכונה, צריך להגיע הרגע שבו נרגש שפשוט אי אפשר יותר להשלים אפילו לרגע אחד עם מה שקיים. שעוד יום כזה, בתוך המערכת הזאת הוא פשוט לא אפשרי. שעוד שיחה שמתנהלת באופן הזה, היא משהו שאי אפשר לשאת. שהאופן בו מישהו מסויים מתנהג אלינו, לא יכול להימשך אפילו לא דקה אחת יותר.

זו לא רק הבנה של שכל, זו הווייה שלמה. הגעה לנקודת קיצון שבה ברור, שלא ממש משנה מה תהיה התוצאה או ההשלכות – את אותו דבר מסויים, לא ניתן להמשיך ולקיים.

מה שקרה עם הקורונה היא שיש יותר מיצויים של חוויות, המתקיימים במהירות רבה יותר התחושה לגבי דברים מסויימים בעולם שלנו, היא שאנחנו לא מסוגלים יותר לשאת את ההרגשה או את המציאות, לפעמים עד כדי התחושה, שאנחנו יוצאים מדעתנו. השינוי יתחיל להתרחש כשיש הבנה עמוקה שהמערכת הפנימית לא יכולה להיות בדבר הזה יותר.

זה נכון לגבי הכל. מערכות עבודה, מערכות יחסים, מיקום כלכלי. זו הרגשה כל כך עמוקה שכל ההוויה קשורה בה.

אין על מי לסמוך (מבחוץ)

מה שקורה לדוגמא בממשלה, כל התנהלות הרכבתה וכל ההחלטות המתקבלות בה הוא כמו פרדוקס המתקיים ממש לכבודנו, כדי שנוכל לראות הכל בבהירות. רצינו 'מושיע', אבל 'המושיעים' הראו לנו שאין על מי לסמוך. אין אידאולוגיה, אין  ערך, אין דרך.

כשאי אפשר לסמוך על הבחוץ, ולתת טראסט חיצוני, מתקיים תהליך שבו מבינים כי האמון והביטחון חייבים להיכנס פנימה, מה ששולח אותנו לבדוק איפה ואיך אנחנו יכולים לייצר את מערך האמונה והיבטחון ביננו לבין עצמנו. כי מבחוץ, לא תבוא הישועה

הכל צף. הכל פה. אין סאבטקסט. צפוי לנו עשור מאוד מאוד סוער. אנשים מאבדים את המרכז שלהם, והחזרה אליו היא הדבר המשמעותי שצריך להתקיים.  אין  יותר דברים חיצוניים שיתנו לנו מענה. אין יותר 'נחכה, וזה ישתנה', אין ' מישהו אחר כבר יטפל בזה בשבילי', ואין – 'משהו כבר יקרה ואז אצא לדרך'.

ההבנה שהכל תלוי בנו, והדברים יקרו רק כתוצאה מהבנות, החלטות ומעשים שנעשה, מפגישה אותנו עם כל כך הרבה נושאים פנימיים וחיצוניים. כי מצד אחד מתחזק הכח הפנימי, ומצד שני, הולכת ומעמיקה הבנה אחרת, והיא שאין גיבוי חיצוני. והאין הזה מתקיים כדי שאנחנו נהייה חייבים להיכנס עוד ועוד פנימה.

לא תהיה דרך לברוח מזה. ולא רק לרגע או בסטינג מסויים. לאט לאט (ועדיף מהר), נבין שמדובר לא באירוע, אלא בדרך חיים שמחייבת אותנו כאנושות לעלות שלב.  מדובר בדרך חיים חדשה.

להיכנס פנימה

הכניסה פנימה מדברת קודם כל על ההסכמה שלנו להכיר את עצמינו ולהיות בנוחות מקסימלית עם מי ומה שאנחנו, כולל דימוי גוף.

השונות והאינדיבידואליות הן אלה שמרכיבות את האנושות והופכות את המרקם למה שהוא. ככל שהאדם יותר ער למה הוא כן, ומה הוא לא – ועם ההסכמה שלו להיות את הדבר, כך הוא מממש את הדרך שלו וכך הוא תורם לאנושות כולה.

מה שמתרחש מול כולם, קורה בצורה מדוייקת, כלפי כל אחד ואחת מאיתנו. מדובר בשיעור אישי,  בהבנות פרסונליות.  אנחנו לא קורבן של עצמנו.

ככל שאדם מבין, ועובר את הדרך הזאת בצורה אופטימלית, כך הוא תורם גם לסביבה שלו. כך נוצרת ומתנהלת האנשות. בשביל שהאנושות תתפתח, צריכה להיות אותה התכנסות פנימה של כל אחד ואחת מאיתנו.

אי אפשר שכולם יהיו פלקטים ויראו אותו דבר בכל מקום, ולא יכול להמשיך אותו מרדף אחרי מותגים וחומר.  אנשים לא קשובים לצרכים הפנימיים שלהם, אפילו לאלה הבסיסיים ביותר. רמת הקשב לא קיימת אפילו כשמדובר במערכות קיומיות בסיסיות. מערכת העיכול לדוגמא. מה נכון לי לאכול ומה לא. מתי רעב ומתי שבע. מתי זקוק למנוחה ומתי יש להגביר. אז כולנו יחד, עם אפס קשב עצמי ואינסוף התבוננות החוצה וחיקוי, מגיעים לכדור שצועק הצילו.  עוסקים כל היום במה רכשנו,  איך אנחנו נראים, לאן טסנו ולאן נטוס.

שימו לב לחלומות שלכם

מכיוון שהדברים מגיעים בתקופה הזו בעוצמה, ומכיוון שהמנגנונים הרגשיים והנפשיים משמשים לעיתים כחומת מגן, רובד החלום חשוב מאי  פעם, כי המציאות והתהליכים מתקיימים גם ברובד הזה בצורה מאוד חזקה.

ישנה תשומת לב מיוחדת בתקופה הזו ל'חלומות ניקוי' מאוד חזקים, בהם אנחנו חולמים על מצבים ודינמיקות שבהם מתקיימים דפוסים שלנו, כשמה שמתרחש בחלום מגיע על מנת לסייע לנו לשחרר אותם.

אנחנו נוכחים בחלומות שלנו עצמנו בסיטואציות 'רגילות' לכאורה, המשקפות אות אותם דפוסים והתנהגויות. מכיוון שהמערך הרגשי שלנו מורכב וקשה,  ועל אף שלא מדובר במה שקרה במציאות שלנו כאן ועכשיו – התרומה של התהליך בחלום, להנעה של תהליכים שמתקיימים במציאות או לסיום שלהם –  רבה מאוד, ולעיתים מתרחשת ממש כהרף עין.

מומלץ לרשום ולעקוב אחר החלומות במיוחד בימים האלה. זהו אוצר גדול של הבנה והתפתחות.

הבשורות הטובות באמת – רוח גבית לריפוי והבראה

הקורונה מזמינה לא להכחיש דבר. היא קראה ועדיין קוראת לכל אחד ואחת מאיתנו, בין אם ברמה הפרט, בין אם ברמת הארגון, הקהילה והאנושות בכלל, להתחיל לטפל בדברים, כל אחד בעולמו.

המידע שמגיע בימים האלה, מדבר על כך שהיכולת שלנו להבריא את עצמנו מדברים שקודם לא דמיינו שאפשר, גדלה בצורה עצומה.

היכולת לפתור דברים בתוכנו התעצמה באופן שקשה לתאר. המהירות שב מתרחשים דברים, כמעט לא תאמן.

הבחירה בהתפתחות עובדת לטובתנו. האומץ 'מתוגמל'. דלתות נפתחות, אירועים חיצוניים נרתמים לתוך השינוי. סימנים מגיעים כדי לסייע.

דברים קורים למי שמוכן להיות כנה, למי שקשוב לעצמו, ולמי שמוכן ללחוץ מחדש על כפתורי הניווט, ולנטרל את הטייס האוטומטי.  מי שיידע להפעיל את המנגנון של עצמו, יכול להפעיל מנגנון הבראה על דברים שהם פשוט בגדר ניסים ונפלאות.

עידית עזרא כהן, מלווה תהליכים של התפתחות באמצעות התודעה, ומאירת דרכים. ניתן לתאם איתה  פגישת יעוץ אישית טלפונית, באמצעות 054-5292574: 

שיעורי תודעה נוספים של עידית שעשויים לעניין אותך:

זמן לעצור

הגיע זמן להתקדם, בכנות

אודות רצון חופשי וחירות

דיוק אנרגטי – שיעור שדיבר על שנת 2019, אבל רלוונטי היום יותר מתמיד.

אודות רצון חופשי וחירות

all-good-girls-go-to-hell

קבלת ניוזלטר עם כל מה שהכי:

https://hacapsula.com/hacapsulaisageniusidea

The post ומה עכשיו? פרוייקט מיוחד: #1 אנחנו לא בזמן סיכומים appeared first on HACAPSULA.

דווקא עכשיו כשנראה שהכל (אולי) מאחורינו, שווה לעצור לרגע ולהקשיב כדי להיות בטוחים ששום דבר מהותי לא מתפספס בדרך, בעיקר ההזדמנות לבחון בכנות ובבהירות את כל מה שמתקיים בתוכנו ומסביבנו, החל ממערכות היחסים שלנו, העיסוק, סדר העדיפויות, האיזונים וכלה במרחב שבו אנחנו מתגוררים – התבוננות עומק המתאפשרת מתוך הפאוזה שנכפתה עלינו וצבר הנסיבות החד פעמיות.

בשיחה מוזכר תהליך סקירה אישי. מעין סריקת תחומים שהמטרה שלה לאבחן את המקומות בהם אנחנו מתנהלים באופן הדורש תשומת לב מיוחדת או שינוי. החיים מורכבים מ'פרוסות' שונות שהן למעשה הנושאים המרכזיים המתקיימים במציאות שלנו  (הורות, זוגיות, מערכות יחסים עם חברים, מצב כלכלי וכו') . בלינק המצורף כתבה בנושא,  שבה אפשר להיעזר בתהליך הבדיקה העצמית, לרבות הנושאים והשאלות שכדאי להציף במהלך הבחינה שתערכו.

בעניין ההקלטה: מומלץ להקשיב עד הסוף (ישנן 2 פאוזות קצרות לקראת הסוף, שאחריהן השיחה ממשיכה).

.

עופרה אור עוסקת בהדרכה והנחייה מבוססי תודעה, תוך שימוש ביכולות תקשור ולימודי ׳תודעת העל׳ פורצי הדרך. היא מובילה סדנאות ומלווה זוגות ויחידים המבקשים לבצע שינוי מהותי במהלך חייהם.
מארחת: גלית ליפשיץ מלמד

The post זום על הקורונה appeared first on HACAPSULA.

בקפסולה מיוחדת שנעה בין המשמעות לבין הקלילות הלא מחייבת, מחכים לכם 10 אייטמים הנוגעים למילים החובקות את התקופה הזו: משמעות, פחד, שינוי, מינמליזם, כניעה, רגיעה, הזנה, יחד, יצירתיות ואופטימיות.

משמעות – מהו התפקיד שלנו באבולוציה (כדאי שנבין אותו, והיום יותר מתמיד)

קל להתבלבל ביחס למטרת העל של החיים שלנו וקל גם לטעות ולחשוב שהגענו לשיא האבולוציה שלנו באמצעות ההתקדמות הטכנולוגית המהירה של האנושות.

האמינו או לא (היום אולי קצת יותר ברור לנו, לא?) אנחנו, כאנושות, נמצאים עדיין בחיתולים שלנו, ויש מרחב גדול ומשמעותי לצמוח בו ולהתפתח.

בשיחה שנערכה עוד הרבה לפני שהקורנה חייבה אותנו להתחיל לחשוב על כך ברצינות, צולל ניל דונאלד וולש (מחבר ספרי 'שיחות עם אלוהים') לעומקן של שאלות היסוד. שאלות שאינן נוגעות רק בהאצת ההתפתחות האישית שלנו, אלא גם בשינוי של העולם לטובה על ידי הבנת החלק שלנו והתפקיד של כל אחד מאיתנו באבולוציה.

את המילה 'אלוהים' אתם מוזמנים להחליף בכל מילה אחרת המייצגת מבחינתכם את כל מה שמעבר (יקום, אינטילגנציה, כח עליו או כל שם אחר המייצג עבורכם את הדבר הגדול והעצום הזה שנמצא מעבר לבינתנו).

פחד – עניין של בחירה

דמיינו שאתם מלחים בספינה טרופה, נסחפים בלב האוקיינוס השקט העצום. אתם יכולים לבחור באחד מבין שלושה כיוונים ולהציל את עצמיכם ואת חבריכם לספינה. אבל לכל בחירה וברירה שעומדת בפניכם, יש גם השלכה שמעוררת פחד אדיר. איך בוחרים?

דרך סיפור עלילתה של לווייתנית ה"אסקס", הסופרת קרן תומפסון ווקר, (מחברת רבי המכר של הניו יורק טיימס: 'עידן הניסים' ו- 'החולמים') מסבירה כיצד הפחד מצית את הדמיון, תוך שהוא מאלץ אותנו לדמיין את ההתפתחויות העתידיות האפשריות ואת ההתמודדות איתן.

יש תרגום בעברית.

שינוי – ספר התמורות הסיני, אי צ'ינג

האי צ'ינג (תורת השינויים, בסינית) הוא אחד הספרים העתיקים ביותר בעולם, הנחשב כמי שהיווה את הבסיס המיסטי והפילוסופי לתורות הדיקור, האיזון, התזונה ואומנויות הלחימה הסיניות.

מספרים עליו שבמשך אלפי שנים שימש את קיסרי סין ככלי לקבלת החלטות כמעט בכל נושא שאפשר להעלות על הדעת.

בבסיס האי צ'ינג, נמצא עיקרון מרכזי אחד (עיקרון שאותו אנחנו חויים בימים האלה בעוצמה): הכל נמצא בשינוי מתמיד, ולכן כל מה שעולה חייב לרדת, ומה שיורד – בעוד רגע יתחיל שוב לעלות.

הספר מכיל 64 ההקסגרמים (תשובות אפשריות), הממפים את המצב בו נמצא השואל ומסייעים לקבלת החלטות, אבל יותר מזה – אפשר לומר שיש בו את הכלים הנדרשים על מנת להבין סיטואציות הנקרות על פננו בצורה עמוקה, ולהגדיר את הלך הרוח והכלים אותם אנחנו נדרשים להפעיל.

קרל גוסט יונג  כתב בהקדמה של הספר: "הספר רחוק מלהיות קל להבנה, משום שיש בו חלקים סתומים לרוב. הדבר גרם לחוקרים מלומדים מהמערב לפטור אותו כאוסף של ביטויים מאגיים בלתי מובנים וחסרי ערך. אין אדם יכול לפטור בקלות הוגים גדולים כגון קונפציוס ולאו צ'ה, שהאי צ'ינג היה מקור השראתם העיקרי. אני יודע שבעבר לא הייתי מעז להתבטא בצורה כל כך חד משמעית בעניין כל כך לא בטוח, אך עתה יכול אני ליטול על עצמי את הסיכון, משום שהנני בעשור השמיני לחיי ודעותיהם המשתנות של אנשים כמעט אינן מרשימות אותי עוד".

רות פרידמן ז"ל שקדה על תרגמו במשך שנים ארוכות, תוך שהיא עובדת איתו ונועצת בו, והפכה אותו לכלי נגיש שיכול לסייע לכל אחד בשגרת חיי היום יום, בצמתי קבלת החלטות ובעיתות משבר.

הספר, בהוצאות חד קרן, יוכל להגיע אליכם הביתה במהירות עם שליח זריז ואדיב.

ועל הדרך, ממליצים בחום להירשם לרשימת התפוצה והניוזלטרים של חד קרן. רק דברים טובים מגיעים משם.

מינימליזם – פחות זה יותר

הפרק על המינימליזם בפודקאסט 'חושבים טוב' של יהודית כץ, הוקלט הרבה לפני הקורונה, ומתכתב באופן בלתי רגיל עם השאיפה של רבים מאיתנו, להאט את קצב החיים ולהסתפק בפחות.

זה נחמד לדמיין את עצמנו מסתפקים במועט ומוצאים ריגוש בפשטות, רק שבינינו, אנחנו אוהבים את המגוון, את האופציות, את הסייל בזארה והריח של החדש. בשביל "להאט" את החיים עלינו להאט עוד כמה דברים – את שיירת החבילות מחו"ל, ההזמנה של הרכב החדש, עדכון הגרסה של הפלאפון ואת ארוחת הערב במסעדת גורמה-מישלן-תמונה-לאינסטוש.

כדי לשוחח על המתח שבין רצון לעוד לבין הסתפקות במועט הזמינה יהודית כץ את עמית נויפלד, עורך אתר תנועת ההאטה וכותב הספר "היסטוריה של מהירות", לשיחה על מינימליזם. מדוע אנחנו מתחברים באופן רגשי לחפצים? האם החופש האמיתי נמצא בקניה בלי גבול? איך התבלבלנו בין רמת חיים לאיכות חיים? ואיך מתחילים תהליך של שחרור חומרי?

ומכאן ניתן להאזין לפרק הרלוונטי היום יותר מתמיד

כניעה – חמישה צעדים בדרך אליה

באמצעות קבלה, כניעה ומחויבות לדרכה הרוחנית המתפתחת, סופרת רב המכר ושל ניו יורק טיימס והדוברת הבינלאומית גבי (גבריאלה) ברנשטיין , מצליחה להפוך את הפחד לאמונה. הסיפורים שלה והשיעורים האוניברסליים שהיא משרטטת, מספקים מסגרת לשחרור החסימות למה שכולם מייחלים לו: אושר, ביטחון וכיוון ברור. שיעורים אלה יכולים לעזור לנו לוותר על הצורך בשליטה על מנת להירגע, להשיג תחושת וודאות וחופש, להפסיק לרדוף אחר החיים ולחיות באמת.

ברנשטיין מציעה לעשות שימוש בסינכרון ותמיכה כשאנחנו מרגישים אבודים, בביטחון מול חוסר וודאות, ושמחה במה שאחרת יכול היה להיות כאב. יש לה סודות שהיא חושפת, והיא נחושה בדעתה לשחרר את הכח שיש בנו תוך שימוש בידיעה המנחמת שבסופו של דבר ומאחורי כל משבר או קושי, היקום הוא זה שנותן לנו גב.

כאן תוכלו למצוא את הצעדים והכלים שלה להרגעת הפחד מפני הקורונה

והנה וורקשופ אונליין חינם שהיא עורכת ב- 29/3/2. מוזמנים להצטרף.

רגיעה – 20 ד' של מדיטציה שכולה השקטה

תנועת המיינדפול מרכזת באתר היו טיוב שלה מדיטציות מודרכות, תרגילי תנועה, הפינוזה וטיפים לשיפור איכות החיים.

אתם מוזמנים לסגור את הדלת (שכל העולם ימשיך את שלו בחוץ) ולהתמסר ל- 20 דקות של מדיטציה להרגעה והשקטה. מומלץ במיוחד אחרי העדכונים של שעה שמונה בערב.

הזנה – ארוחה מהירה לעצלנים

אי אפשר היה למצוא משהו מדוייק יותר. קליל, בריא, טעים ודורש מינימום השקעה יותר מאשר ההצעות של מינה רום. המתכונים שהיא מגישה כאן הם מהסוג המשאיר את הגוף נעים ושבע במידה הנכונה, עם מינימום זמן, מינימום מצרכים והכי חשוב – מינימום כלים בכיור.

. למי שדל באנרגיה גם בבוקר, הציצו כאן למתכוני בוקר זריזים במיוחד

יחד – כשפרופסור יורם יובל, פאולה וליאון נכנסים לבידוד

מלבד הבדיקה הפנימית באשר לכל מה שקורה לנו, מה נכון, מה מתאים, את מה כבר הגיע הזמן לשחרר, ומה כבר לא עובד בתדר שבו אנחנו נמצאים, יש את שגרת היומיום במציאות החדשה.

.את המרחב מאכלסים כל בני הבית על הפחדים, השגרה שהופרה, חוסר הודאות, אינסוף לחצים  ונקודת הסיום שלא ניתן לקבוע.

פאולה וליאון מארחים ב'יחסנו לאן' את פרופ׳ יורם יובל, הפסיכיאטר וחוקר המח, המביא איתו תובנות איך להפוך את הימים האלה לקצת יותר נעימים.

בעזרת המחקר המרתק של ד״ר ג׳ון גוטמן (מחבר רב המכר ״שבעת הצעדים לנישואים מאושרים״) הוא לימד אותנו כמה עקרונות פשוטים שיהפכו את החיים בבידוד לנעימים יותר

האזנה לפרק מכאן

חיבור פנימי- יומן ויזואלי

החיבור הפנימי העמוק מוצא את דרכו גם דרך היצירה. אפשר להתייחס אליו כאל תנועה של חיבור פנימה, ואפשר לראות אותו גם כתנועה הנובעת מהפנים החוצה.

אין חוקים, אין חומרים שבהם מותר או אסור. אפשר לגזור, לייבש, לחתוך, לרשום, לצבוע, לחורר, להוסיף או לגרוע. העיקר לתת למה שיש לנבוע החוצה. היומן הויזואלי  יכול להיות מחברת העוקבת אחרי הימים, אחרי מחשבות, תפיסות עולם או אנשים. הוא יכול לעסוק במה שיהיה, במה שנרצה לעשות כשהכל ישוב למקומו, או במה שקורה ממש עכשיו. בחשש, בפחד. בלא נודע. העיקר שלא לבקר את התוצאה, לא לצפות ולא לתכנן.  כל שדרוש הוא לשחרר את התנועה, ולצאת לדרך. כל מחברת תתאים. אינסוף השראות יש ברשת. הנה אחת מהן.

ומכאן אפשר ליצור יומן ויזואלי דיגטלי גם ב- canva.

אופטמיות – להכניס ליומן לאוגוסט הקרוב

אחת התרופות שלנו לימים של חוסר ודאות והתכנסות, היא סימון יעד להרפתקאה חדשה. כזאת שמעוררת פירפורים קטנים של שמחה ומביאה איתה תחושה של התרגשות.

לא יכולנו שלא לעצור לרגע ולחקור את הריטריט בן השבוע של LOVE YOGA שיתקיים בפורטוגל בקיץ הקרוב. ריטריט שנדמה לנו שמכיל את כל הדברים הטובים. אינטימיות, פשטות וחיבור לטבע.

באיזור רצועת החוף הטבעית הסמוכה לים האטלנטי, במרחב הזרוע בכפרים מקסימים הצבועים בלבן, שוכן המרכז בו ייערך הריטריט, צמוד לאגם שמימיו צלולים – במרחב טבעי ושליו, בו מתהלכים להם בעצלתיים כבשים, עיזים, טווסים ותרנגולות.

לצד שיעורי יוגה ומדיטציה יוגשו ארוחות המבוססות על גידולי החווה, ובין התירגולים והארוחות, מוזמנים האורחים ליהנות משיעורי גלישה, רחצה באגם הצלול וטיולים לאורך החוף (תודו שאפשר לדמיין את קפיצות הראש לתוך האגם, את ההשתרעות הנינוחה על מזח העץ, ואת החדווה של השהייה בבקתת העץ ).

קייל וקריסי המנחות את הריטריט, עובדות יחד ברחבי העולם. הן  משלבות בתרגולי היוגה והאסנות גם תורות רוחניות ופראניאמה – חלק אינטגרלי מהעיסוק ביוגה שעניינו שליטה והכוונה של דפוסי הנשימה, הידועים כבעלי השפעות מטיבות רבות, בהן שמירה על בריאות תקינה, הפגת מתחים והגברת תחושת רגיעה והשקט הנפשי.

מכאן הלינק לכל פרטי הריטריט. התמונה מתוך האתר.

אוגוסט מרגיש קרוב מתמיד.

לקבלת ניוזלטר עם כל מה שהכי:

הקפסולה בדרך אליך עם מה שחדש, ומה שאוטוטו מגיע. אירועים, קורסים אונליין, ריטריטים ופרקים חדשים בפודקסט. לפעמים קצת אויר. הרבה פעמים פשוט זווית אחרת להתבונן ממנה על הדברים, אבל תמיד תמיד, במינון נעים ובלי להעביר את הפרטים שלך לאף אחד אחר.

The post להרים את הראש מעל למים appeared first on HACAPSULA.

היא מרחיבה על האופן בו העצירה וההשתקה מקלפת מאיתנו (וגם מכדור הארץ) את כל מה שצריך, ומסבירה מדוע כדאי לוודא שאנחנו לא ממשיכים לעבוד באוטומט שלנו גם מתוך הבידוד.

בתמצית שיעור התודעה המוגש כאן, מבט על הסוקר את מה שקורה ומתבקש מכולנו. בהמשך, כתבות נוספות המרחיבות חלק מהנושאים

דבר גדול מתרחש

מה שקורה בימים האלה לכולנו, הוא אירוע ענק ועצום שאנחנו לא מכירים. סוג של פרומו שלתוכו כולנו, כאנושות, מתארגנים. מוצאים את עצמינו מתעוררים לבוקר חדש שאנחנו לא ממש קולטים את המשמעות שלו ולא מבינים אותו באמת.

המדענים אינם יכולים לספק תשובות והכלכלנים אינם מסוגלים לשלוט במתרחש או לקבוע מה יהיו ההשפעות ארוכות הטווח של הימים האלה.
אין שום פינה בעולם שהקורונה נחסכת ממנה, אין מעמד או קהילה המוגנות מפניה. מציאות חדשה מתרחשת לנגד עיננו, וכמעט לכולנו כבר ברור שאנחנו עדים לתהליכים ולהשפעות שאין לנו עדיין יכולת להבין.

כל תחזית או הערכה המתקיימת, מבוססת על מודלים ישנים שאין להם תוקף. דבר גדול וחדש מתרחש וכולנו יחד איתו, מתקדמים לעבר הלא נודע.

ידענו שזה יגיע

במובנים רבים מה שקורה עכשיו היה צפוי. כבר תקופה ארוכה מאוד ברור היה שדברים קיצוניים עומדים להתרחש. ידענו שאיבדנו כיוון, ידענו שאנחנו טובעים בצריכה אובססיבית, ידענו שאנחנו פוגעים בנו ובסביבה שלנו. ידענו גם שאם לא תתקיים טלטלה פנימית, תגיע אחת חיצונית –  לא בכדי להעניש אותנו, אלא כדי לסייע לנו לייצר איזון.

אבל את האסונות הרגילים, האנושות כבר מכירה, ואפילו שריפה של יבשת שלימה לא הצליחה לייצר תנועה של שינוי. על מנת שיגיע משהו מערער ומטלטל באמת, חייב היה להתרחש דבר חדש באמת ולא מוכר. והנה, אנחנו עומדים בפני אותו דבר שלא חווינו מעולם, מנסים להתארגן על החדש, אבל עם אותם כלים ישנים.

מתייחסים לחדש אבל בכלים ישנים

לקח זמן להבין שמדובר בדבר גדול ואחר. בכל מקום בעולם, מגיבים אחרת לנושא, אבל ממקום משותף אחד – והוא השוואה לקיים. בחינת המציאות ביחס למה שיודעים כבר ומכירים.
משום כך היו מי שהשוו את הקורונה לשפעת ומשום כך גם רבים נתלים בתקווה שתחלוף בקיץ – וזאת בשעה שכבר עכשיו רואים שבמדינות חמות עדיין מתקיימות הדבקות והתפשטות.
והאמת היא שמה שאנחנו חווים פה הוא לא אירוע, ולא שינוי. אנחנו עדים לטרנספורמציה בעת התרחשותה, אולי אפילו אבולוציה.

החדש – כמו חדש הוא כזה שאין לנו כלים להשוות אליו דבר או להבין. אנחנו מנסים להגיד שדומה ל, או משהו בסגנון, או כמו – אבל לא באמת יודעים. והחדש מתרחש כדי להבטיח שלא נוכל לחזור אחורנית לאותו דבר.

אולי נכון להגדיר את נקודת המצב שבה אנחנו נמצאים כרגע כנקודה הנמצאת במרכז המפץ.  מפץ שאפשר יהיה להבין אותו, את המשמעות שלו ואיך להגיב אליו, רק חרי שענני האבק יתחילו להעלם. עד אז אפילו לא ניתן לבצע השערות.

הכחשה, הדחקה, חרדה, סתגלנות

כדי שהדברים יתחילו להיות ברורים, עלינו להודות בכך שאנחנו נמצאים במצב של אי ודאות. כולנו נמצאים בתנועה, חווים משהו שהאנושות לא ידעה קודם, וכולנו לומדים יחד להתקיים ולפעול במצב של חוסר ודאות.
כל אחד מגיב למצב הזה לפי סגנונו הוא. גם מדינות, דרך אגב, מגיבות באופן שונה, ובהתאם ל-DNA ההתנהגותי והרגשי שלהן.

יש מי שמכחישים ומדחיקים ('זו קונספירציה', 'לא מתים מזה', 'זו בסך הכל שפעת', 'עזבו תוך ארבע שבועות זה מאחורינו'). יש מי שמצויים במצב של חרדה ופניקה, יש מי שנמצא בסוג של הצפה, overwhelming מצב שחלק מהביטוי שלו הוא חוסר עשייה וקיפאון, ויש מי שהם סתגלנים, מתארגנים על עצמם ועל הדבר.

לא נפקדת גם הקבוצה המבצעת רומנטיזציה לכל מה המתרחש. מי שמדבר רק על הטוב שמגיע עם הקורונה, על הלב הפתוח והתמסרות אין קץ לדבר.  אין לטעות בכך, זו התנהגות לא מותאמת שאינה רואה ומכירה במשמעות העמוקה של הדברים.

הקורונה מגיעה עבור כ-ו-ל-ם

גם מי שליבו פתוח, גם מי שעובר תהליכים של התפתחות, גם מי שמדייק וגם מי שמחשיב את עצמו במעגל 'המתעוררים', לא יוכל לדלג על המציאות החדשה. כדאי לזכור תמיד, שכל מה שמגיע לפתחנו, טוב ורע, מגיע לטובת התנסות מקדמת שלנו. גם אם הדבר לא מתרחש עלינו ישירות, בתוך הנתיבים שלנו ישנם אנשים אחרים ומצבים דרכם אנחנו חווים או נחווה אירוע בסדר גדול כזה, ברמה הבריאותית, הרגשית, הנפשית או הכלכלית.

אין מתכון ואין נוסחה 'רוחנית' או פרקטית, שאפשר לבצע כדי להימנע מלהיות או לחוש את התוצאות של הימים האלה. מי שחולה אינו בהכרח אדם שסטה ממסלולו, ומי שבריא אינו בהכרח אדם שדרכו מדויקת.

כשהנורה של המנוע נדלקת, לא ממשיכים לנסוע

המערכות העולמיות מנסות להדביק את הקצב, אבל אף אחד לא מצליח באמת. גם ברמה האישית וגם ברמה המדינית, הדבר הנכון ביותר כרגע הוא לעצור (אין הכוונה לעצירה בטיפול או בסיוע הנדרשים, אלא בנסיונות להשפיע, לאזן או לשלוט בגורמים שאין אפשרות לנהל אותם).

אפשר להשוות את המציאות לרכב, שתוך כדי נסיעה נדלקת לו הנורה האדומה של תקלה במנוע. אם ממשיכים בנסיעה, 'גומרים' את המנוע. כל אחד מאיתנו יודע, שמוטב לנו לעצור מייד כשהיא נדלקת, ולהמתין.

להסכים

כולנו, כאנושות, נמצאים במצב של התארגנות. התארגנות ברמת הגוף הפיזי, ברמת המרחב, ברמה הרגשית וגם ברמה הרוחנית. התגובה האופטימלית לימים האלה היא גמישות והסכמה. איזה סוג של הסכמה? להסכים להיות בתוך המציאות וההתרחשויות ולהיות מסוגלים לעשות זאת, מבלי להבין מה מתרחש ומה המשמעות של הדברים, הן בטווח הקצר ובטווח הארוך.

יסייע לנו במציאות שנוצרה, לנסות ככל האפשר שלא להעתיק לתוכה את האוטומט הרגיל שדרכו אנחנו פועלים. אוטומט שבא לידי ביטוי באינסוף צורות. לפעמים יתבטא האוטומט הזה במנגנון בריחה, לפעמים בעיסוק יתר, לעיתים בדאגה בלתי פוסקת לאחרים או התמקמות בתוך 'תפקיד' שאנחנו רגילים להתנהל דרכו בכל המישורים.
הימים האלה מבקשים מאיתנו להתכנס ולשתוק.

להתנקות

כבר תקופה ארוכה שאנחנו נמצאים בזמנים המנקים מאיתנו את כל מה שלא נכון ונחוץ. אנחנו מתקלפים מאנשים שהיו איתנו בקשר שנים ופתאום נעלמים מחיינו, ממקומות עבודה שלא נכונים לנו, מבני זוג לא מתאימים, מנכסים מיותרים וממשקולות המקבעות אותנו. ההווה מביא אותנו ממש לכדי זיכוך של הדבר.

כולנו נמצאים בדלת אמותינו כרגע, דואגים רק למה שחשוב. אנחנו ממשיכים להתקלף בימים האלה מההרגלים הקבועים שלנו. מבתי הקפה, הסיגריות שקפצנו לרגע לקנות מהקיוסק בפינה, מהאימונים בחדר הכושר, מהסרט השבועי בקולנוע, מהמניקוריסטית, מהספר, מהמסעדות אל תוך הלילה, מהחוגים ומכל מה שהיה חלק כמעט בלתי נראה (ומובן מאליו) מחיי השפע שלנו.

יחד עם ההרגלים, אנחנו נפרדים מהשגרה, מהמסכות שאנחנו מעמידים מול אנשים אחרים ומהתפקידים שלקחנו על עצמנו שלא לצורך.
המצב מביא אותנו לסוג של פרידות קטנות כפויות. מחברים, מסבא וסבתא שצריכים להישמר בביתם, מילד חייל שארז תיק ל-5 שבועות, מעמיתים לעבודה ומשגרת הצהלות של הקטנטנים שבאים לבקר אחר הצהריים.

כל מה שקורה, מביא אותנו לנקודה שבה אנחנו נדרשים להתייחס לאירוע מנקודת מבט חדשה.
כולנו שבים אל המבנים הפיזיים והאנרגטיים שלנו. אנחנו חוזרים לבסיס, מתבקשים לשמור על ניקיון והיגיינה, ובאותה נשימה, מחזירים שמיים נקיים לכדור הארץ ומים צלולים לנחלים ולנהרות.

במקום החוצה – פנימה

לכל הדבר הזה קדמה התנהלות מסוימת שבה הכל היה בחוץ. חופשות, אוכל, אימוני ריצה, טיולי אופניים. כל מה שעשינו צולם, תועד, הופץ ודורג. התנועה המתבקשת בימים האלה היא התנועה הפוכה. היא התנועה, פנימה.

המערכת המתחוללת, דוחקת בנו להיות בשקט בלי הצורך להוציא החוצה כל דבר וכל חוויה. לוותר על התיעוד הבלתי נגמר של סגנון חיים שקרי או לא שקרי (לרוב, לא תואם מציאות) – חיים שעברו להתנהל במימד המתקיים כמעט אך ורק בתווך של נראות חיצונית, שהלכה והגבירה כל הזמן את המרחק שלנו מעצמנו. מרחק שאיפשר לנו להחריב את הכדור, את הבית היחידי שיש לנו, ולשתף פעולה עם תרבות צריכה מופרעת, שהפכה אותנו לעבדים שאינם קשובים לשום סוג של קול פנימי או הדרכה.

כל כך הרבה אנשים ביקשו בתקופה האחרונה לעצור את המירוץ. ביקשו זמן. זמן לחשוב, זמן להיות עם אנשים שהם אוהבים. זמן להחליט אם ואיך לפעול אחרת

עצירת הכל וההתכנסות, מאפשרת לנו להבחין בבהירות במה שאנחנו מקבלים, ומה שאנחנו נותנים, בכל רמה אפשרית, ובטח ברמת הסביבה הקרובה ביותר שלנו. החל מהאדמה וקשרי הגומלין עם הטבע,  ועד מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.

אולי לראשונה בחיינו, אנחנו  נאלצים להישאר עם מי שאנחנו באמת, עם ההבנה של הערך שיש לנו, ללא תג ההכנסות, המעמד  והרכוש שלנו.

המניעים הגלויים והנסתרים של התיקון, מקיימים עכשיו את ההשתקה. הם גורמים להתכנס, לבדוק מה באמת קיים, מה באמת אנחנו צריכים. מה נחוץ ומה מיותר בכל הרמות.
ההתכנסות שנכפתה עלינו, מאפשרת לנו להבין באמת מי חשוב, מי קרוב אלינו, עם מי אנחנו כן ועם מי לא. היא מייצרת תנועה מנוגדת של התכנסות מצד אד, והתרחבות המגיעה באמצעות שיתופי פעולה, מצד שני. וכן. ללכת לסופר ולהשאיר מצרכים מבוקשים או אלכוג'ל לאנשים אחרים – הם גם שיתוף פעולה.
האם נוכל בימים האלה לא לראות רק את עצמנו לבד? לסייע, לפתוח את היד, להבין, להתחשב? לתת מבלי לצפות לתמורה?

עוברים מאוטומט לידני

העצירה והשתקה חודלים את האוטומט. ההקפאה גדולה וכוללת עד כדי כך, שאי אפשר להתנגד אליה. כאילו מישהו ניגש ללוח הבקרה, וכיבה כל כפתור של התנהגות או קבלת החלטות המבוססים על מנגנון  התנהלות אוטומטי, אישי או מדיני.

כמי שמוצאים שקט במנגנונים אוטומטיים, מומלץ שלא להמיר מנגנון אחד באחר, בעיקר מכיוון שרק כשעוצרים נגלית דרך חדשה.

ה-being תופס עכשיו את קדמת הבמה כי העשייה פסקה. אם בכח ואם בכוונה מודעת – כל אחד יחליט איך, אבל ה- doing פסק, ועם ההוויה הנוכחת הנמצאת בכל מה שכאן ועכשיו, מגיעה הבנה נוספת. ההבנה שגם אם הדבר עצום, אנחנו לא קורבן של הסיטואציה הזו, אלא משתפי פעולה, ותוך כדי תנועה,  נבין טוב יותר איך להתמודד, איך להתבטא מול זה, ומה נכון בשבילנו הלאה. להיות אותו דבר – פשוט לא נוכל.

ללא התנגדות

אנחנו מתבקשים לשתף פעולה באופן הכי גבוה של המושג. להיות נכונים לקבל את המציאות החדשה. כי גם אם נתנגד, וגם אם לא, התוצאה תהייה זהה. השינויים הם גדולים מדי בכדי שהמערכת והאישיות יוכלו להכיל אותה. לכן גם מתקיימים התקפי חרדה רבים בתקופה הזו.

התקפי חרדה וקושי, יש שיטות טיפול רבות, אך אין שיטה או דרך אחת שמתאימה לכולם. צריך לזכור, שלא סתם הוירוס פוגע בנשימה. נשימה היא ביטוי של החיים האלה, ואנחנו – הדבר המרכזי שהפסקנו לעשות בעידן הזה, הוא לנשום. סתמנו את הביטוי של הנשימה, של החיים עצמם, באינסוף צורות. וכן, גם הכדור שב לנשום בזכות הוירוס, אחרי ששום תנועה, ממשל או פעיל חברתי, לא יכלו להועיל.

תרגילי נשימה הם דרך לווסת, לאזן ולהחזיר אנשים למרכז של עצמם. מומלץ לקיים אותם בשגרה.

אופטימיות

לא מדובר בסוף העולם. מה שקורה כאן הוא התקיימות של תהליך אנושי המקבל עזרה מאוד גדולה מהיקום לטובת איזון. אנחנו בהערכת מצב, והדבר החדש שיתהווה, יהיה בהכרח משהו שיהיה נכון בהרבה לאנושות.

אולי עדיין נרצה ונתגעגע לכל הדברים שהיו קודם. לטיסות האינסופיות לחו"ל, למסעדות, לקניות הבלתי פוסקות ולכל יתר הביטויים המוחצנים של התקופה, אבל הדברים החדשים שיווצרו יהיו הרבה יותר נכונים לנו ולמידתנו.

כולנו היינו עבדים של הצריכה האינסופית, של התיעוד הלא נגמר, של ההשוואות, היחסיות והסיפוקים שאף פעם לא באמת התממשו.
אנחנו צריכים להרגיש בנעלי הבית בתוך הנפש שלנו. בנינוחות.
זמן להירגע. אף אחד לא צריך להיות בימים האלה, משהו שהוא לא.
זה אינו זמן להערכות מצב, למחשבה על איך נסתדר בעתיד או על מה שעשוי לקרות. זה זמן לצאת מהתסריט האפוקליפטי ולהתבונן על כל מה שמעבר לדברים.

.

עידית עזרא כהן, מלווה תהליכים של התפתחות באמצעות התודעה, ומאירת דרכים. ניתן לתאם איתה  פגישת יעוץ אישית טלפונית, באמצעות 054-5292574: 

לקבלת ניוזלטר עם כל מה שהכי:

הקפסולה בדרך אליך עם מה שחדש, ומה שאוטוטו מגיע. אירועים, קורסים אונליין, ריטריטים ופרקים חדשים בפודקסט. לפעמים קצת אויר. הרבה פעמים פשוט זווית אחרת להתבונן ממנה על הדברים, אבל תמיד תמיד, במינון נעים ובלי להעביר את הפרטים שלך לאף אחד אחר.

The post זמן לעצור. אבל באמת לעצור appeared first on HACAPSULA.