למרות היותה אחת התסריטאיות ומפיקה מבוקשות (האנטומיה של גריי, סקנדל, מדריך לרוצח, מרפאה פרטית ועוד) חייה של שונדה ריימס אופיינו בהימנעות. עבודה מטורפת בקצב שאי אפשר לתאר, והימנעות מכל דבר אחר.
עשרות הזמנות להשתתפות באירועים, מסיבות, הרצאות וכנסים נענו מצידה בשלילה. היא היתה ממסמסת כל פנייה וכל יוזמה, בניגוד מוחלט לכל מה שאפשר היה לחשוב ומעדיפה תמיד את הביטחון והחיבור שהבטיח לה לוח זמנים צפוף ובלתי נתפס, שכולו עבודה, עבודה ועוד עבודה.
היא אמרה לא לכל הצעה, עד שערב אחד התגלגלה לפתחה הזמנה להצטרף לזוג אובמה, לצפייה משותפת באחת הבכורות אליה הוזמנו. וכמו ששונדה ריימס אומרת – כשהבית הלבן מזמין אותך, זו לא לא אחת מההזמנות שאתה באמת יכול לסרב להן. וכך היא הלכה. הלכה מוטרדת, חוששת, מבועתת מפחד.
אבל הלכה.
וכמה שהיא נהנתה.
המפגש הזה עורר בה שאלה. מה היה קורה לו היתה אומרת 'כן' לדברים שהפחידו אותה באמת. מה יקרה אם תתמודד עם החרדה החברתית שלה עם הפחד שלה לדבר מול קהל. מה יקרה בעצם אם תסכים לפחד. האם יכול להיות שהתוצאה תהיה דומה למה שקרה לה באותו ערב?
וכך, באיבחה של רגע, החליטה להגיד כן, במשך שנה, לכל מה שיגיע.
כן למסיבה, כן לביתה הקטנה שביקשה איתה עוד זמן משחק, כן לפרוייקט חדש, כן למיזם, כן לחיים. הכן הזה השיב לה לאט לאט את החדווה שאבדה בין מאות מליוני הדולרים של ההפקות המקבילות שהוא מנהלת בכל רגע נתון. וככל שאמרה כן, הרגישה שהפחדים שלה נעלמים, שהיא מקבלת את עצמה בחזרה, ויותר מזה – שבאמצעות כל ה'כנים' האלה, חזרו לחייה התשוקה והחשק שאבדו.
טקסט מעורר השראה מהרצאה שערכה – אפשר לראות מכאן
ואת הפודקאסט שלה מסדרת ה- super soul
את ההרצאה שלה על שנה של להגיד כן שהעבירה ב- TED אפשר לראות כאן (עם כתוביות בעברית)
עם אופרה ווינפרי, אפשר לראות מכאן
,
