על פי מידעי תודעת העל, בעולם המורכב מקצוות וקונטרסטים, כעס הוא הקצה השני של השלווה. זהו אחד הרגשות הנפוצים, והוא מתעורר בעיקר כשאנחנו לא מצליחים להשליט על מישהו אחר את הרצון שלנו.
אם מתבוננים (בכנות) עוד טיפה לעומק, לתוך נסיון ההשתלטות שלנו, אפשר לזהות בתוך הכעס גם תנופה המורכבת מהתחושה (בואו נודה על האמת) – שהערך העצמי שלנו גבוה מזה של האחר. הנה, אנחנו באמצע הקריז, וברור שאנחנו יודעים יותר, מבינים יותר ואולי גם שווים יותר.
למה בעצם רוב הפעמים שבהן אנחנו כועסים, לא עובדות לטובתנו?
כעס – בעיות מרכזיות
באופן כללי אפשר לאפיין שלוש בעיות מרכזיות הקשורות לכעס. הבעייה הראשונה, היא כמות האנרגיה הרבה שהכעס שואב. אנרגיה הנודדת מאיתנו למי שאנחנו כועסים עליו – וזהו בזבוז גדול. (המאגר של האנרגיה ש-ל-נ-ו הוא זה שמתרוקן). הבעייה השנייה קשורה לכך שלא באמת אפשר לשנות התנהגות של מישהו אחר, אלא לתקופה קצרה. להזכירכם, שאת השינוי הזמני אנחנו 'מממנים' כאמור באנרגיה שלנו, ולא בזו של האחר. הבעייה השלישית קשורה לכך שכעס יוצר דחיסה של אנרגיה, ודחיסת אנרגיה לאורך זמן – יוצרת מחלות.
הקצה השני של הכעס
השלווה לעומת זה, קשורה רק פנימה. היא עניין שביננו לבין עצמינו. שלווה אמיתית אינה נוגעת לאנשים אחרים. היא אינה דורשת אנרגיה, היא נמצאת בתוכנו תמיד ובכל עת ניתן להתחבר אליה. הדבר שיוכל להוביל אליה הוא בין היתר הבנת האנטומיה של הכעס (המנגנון שתארנו) וכרגיל – שאלות. במצבים בהם אנחנו מרגישים שהכעס מציף אותנו, או אם המציאות שלנו מתאפיינת בגלים לא מעטים של כעס, מוטב לבודד את המצבים שבהם אנחנו מרגישים את המפלס עולה ולשאול את עצמנו שאלות.
מדוע כל כך חשוב שאכפה על מישהו אחר את דעתי ואת הרצון שלי? האם זה נחוץ? האם זה נכון עבורי? האם זה באמת יעיל? האם זה ישנה משהו לאורך זמן? האם נכון שאקשיב? אולי אוכל ללמוד משהו אחר, ממי שעומד מולי?
מתי הכעס עשוי לשרת, ואת מי .
גישה מעניינת מאוד לגבי הכעס, מציגים 'אברהם היקס' בספר 'בקש, והדברים יינתנו'. הם מתייחסים אליו כאל מנגנון המיטיב עם מצב של דיכאון.
בעולם של אותו אדם השרוי בדיכאון, הכל נטול אנרגיה, חונק וחסר תכלית. אם אפשר היה לפעול או למצוא את הכח לעשות משהו, אותו אדם היה עושה זאת. יש הרבה מחשבות שיכולות לשחרר אותנו ממצב של דיכאון. אבל כשאנחנו בדיכאון, אנחנו מחזיקים בתדר מסויים שלא מאפשר גישה לתדרים אחרים (מחשבות אחרות) ולכן לא ניתן לבצע את 'הקפיצה' לרמה של מחשבות אחרות מיטיבות. אותה קפיצה קטנה שיכולה היתה להיות הצעד הראשון ב'לחלץ' אותנו מהביצה הטובענית של הדיכאון.
אבל, יש מחשבות ותחושות הנמצאות מדרגה אחת קטנה מעל למדרגת האין-אונים והחידלון של הדיכאון, והיא מדרגת הכעס. היכולת להרגיש כעס, מאפשרת הקלה מתחושת המחנק (אפילו אם מדובר בהקלה מעטה) ובכך נוצרת אותה 'מקפצה' לתדר שונה במקצת, לאנרגיה אחרת שמתחילה להזכיר מחדש חיבור לעצמי, ובכך גם מתחילה להקל על הכאב.
אבל אז, כשאנחנו כועסים, אנחנו נפגשים עם כל מי שבחוץ, אותם מי שאינם מצליחים לראות או להבין את העובדה שהכעס הוא דוקא עליית מדרגה חיובית. כי מהדיכאון אפשר לנוע אל הכעס, ומהכעס למדרגה של התסכול ומשם להמשיך לטפס במעלה סולם התדרים דרך מדרגות של חשש, ספק, אכזבה, הצפה, פסימיות, והלאה. כולם מקומות ההולכים ומתרחקים מהדיכאון ומתקרבים יותר ויותר לחיבור פנימה.
הסביבה לא יודעת לקבוע או להעריך אם הכעס הוא שלב מקל ומקדם. אין לאנשים סביב את היכולת להבין שלהישאר בכעס הוא לא התוכנית הגדולה, אלא דוקא לעבור דרך הכעס אל השלבים המקדמים של התסכול, ההצפה, האופטימזם והפעולה.
אם מי שסביבנו היו יודעים שכך הדבר (ואם אנחנו היינו מבינים את התהליך הזה בעצמנו) אולי היינו מאפשרים לכעס לבוא לידי ביטוי, מאחר ומדובר ממש במכניזם של הישרדות. אבל בני המשפחה ואנשים הסובבים אותנו אינם מודעים לכך, וכשהסביבה החיצונית מפעילה התנגדות אל מול הכעס שמתפרץ, נמנע ממי שסובל מדיכאון הטיפוס כלפי מעלה, ונוצרת למעשה שאיבה חזרה אל התדר של הדיכאון, רק כדי לחזור על המעגל שוב ושוב. מדיכאן לכעס, מכעס לדיכאון, מדיכאון לכעס, וחוזר חלילה.
נקודות לזכור אותן
בפעם הבאה כשמתעורר בכם הכעס, רק לזכור שאת הבטריה שלכם הוא מרוקן, שלא באמת אפשר להשיג איתו תוצאה ארוכת טווח, והכי לא כדאי שישקע בפנים. ואם אתם, או מישהו שאתם אוהבים שרוי בדיכאון, נסו להביט גם על הצד השני של הכעס.
אנא זיכרו – הכתבה הזו לא מחליפה טיפול, לא עוסקת בייעוץ פסיכולוגי ולא מתיימרת לפתור מצבים של דיכאון או הפרעות כלשהן. בכל מצב הנוגע לדיכאון, יש לפנות לגורמים מוסמכים ולקבל ייעוץ מבעל מקצוע.
