אהבה עצמית – מאיפה מתחילים
ההתחלה נעוצה בנשמה שלנו. היא זו שמניעה את הבחירות שלנו, וסביבה מתחילים להיבנות מעגלי המחשבה, הרצונות, הגוף והעשייה. היא זו שיודעת, גם כשאנחנו לא מודעים לכך, מדוע אנחנו כאן ומהו המסלול ('תסריט') שעלינו לעבור במהלך החיים – זה שמגדיר מה באנו לעשות, מהן אבני הדרך המרכזיות דרכן נעבור ומהי התרומה הייחודית שלנו לכל מי שסביבנו.
הנשמה היא זו המייצרת את התנועה הפנימית של הסקרנות כלפי דברים מסויימים, את המשיכה לאנשים ואת הידיעה של מה נכון לנו ומה לא. המשמעות של לאהוב את עצמך היא קודם כל לדעת את היותך. להכיר, להוקיר, להבין, להאמין, להתחבר למי שהנך באמת. מי שהנך. לא מי מהתפקידים שבחרת לשחק מול אנשים אחרים, לא התפאורה המקשטת את החיים שלך, לא הרכוש, לא החפצים שברשותך, לא הקריירה ולא המעמד.
שני תנאים מרכזיים לקיומה של אהבה עצמית
את האהבה העצמית אפשר להרגיש בהתקיים שני תנאים מרכזיים בחיים שלנו. האחד – כשאנחנו עושים את מה שהגענו לעשות כאן (נמצאים בתוך 'התסריט' שלנו). והשני – כשאנחנו מחוברים להנאות ועושים מספיק ממה שמשמח אותנו וגורם לנו אושר. רק במצב בו מתקיימים שני התנאים הללו, אפשר להרגיש את החיבור הפנימי המלא, המייצר את האושר ואת תחושת האהבה העצמית.
מושלם? אין דבר כזה
אהבה עצמית לא יכולה להיות מבוססת על הרצון להגיע לשלמות. זה זמן מצויין להבין שאין דבר כזה, להיות מושלם, (מישהו חייב להוציא את המילה הזאת מהלקסיקון, בכל תחום שהוא) ושאנחנו שלמים בדיוק כפי שאנחנו. כשאנחנו רואים את עצמנו בבהירות, אנחנו יכולים לזהות בקלות מהן החוזקות שלנו ומהם הדברים שבהם אנחנו פחות טובים, תוך שאנחנו מקבלים אותם ללא שיפוטיות. כשאנחנו לא שופטים את עצמינו, אנחנו מאפשרים לאהבה עצמית להתקיים באופן טבעי, ובאותה הזדמנות, מפחיתים את עמדת השיפוטיות כלפי אחרים.
ביקורת – כן, אבל לא תחרותיות
כשאנחנו אומרים לא לשפוט, אנחנו לא אומרים שאין צורך בביקורת. ביקורת עצמית היא דבר חשוב ונחוץ והיא תשתית משמעותית להתקדמות שלנו. ישנם שני סוגים של ביקורת. האחת, היא ביקורת חיצונית, זו שמגיעה מתחרותיות. מהסתכלות חיצונית על מה שקורה סביבי. על השגים של אנשים אחרים, שיטות עבודה, סטטוס או יכולות (התבוננות החוצה והשוואת הביצועים שלי לאלה של אחרים). לעומתה, הביקורת הפנימית, היא זו המהווה נקודת פתיחה לשינוי. הביקורת מהסוג הזה מייצגת את ההשגיות במובן הטוב של המילה. היא מעמיקה את הראייה העצמית, ומציבה רף לביצועים שלי ביחס לשאיפות שלי להשתפר ולהשיג יותר. וכך אם למשל יש לנו גינה שאנחנו רוצים לטפח ולפתח, במקום להסתכל על הגינה של השכנים בחוץ, להשוות את זאת שלנו אליה ולבקר את התוצרת, מוטב שנתבונן על זו שלנו. נראה את קווי המתאר, של השטח, את כמות השמש והצל שמגיעה אליה, נבחר נכון את השתילים המתאימים לזו שלנו, ובכל העת, נבצע בה שינויים עד שתהפוך לגן קסום, ומופלא כלשעצמו.
סימן האזהרה בסעיף הביקורת, שולח אותנו לבדוק היטב האם היא מייצרת מצב של 'תקיעות'. מאחר וביקורתיות פנימית, כשלעצמה – היא טובה. אבל כשהיא מלווה בחוסר עשייה, האטה או עצירה היוצרת הימנעות מעשייה או החלטה, היא בעייתית מאוד. אם הביקורת עמוקה ומתקיימת לאורך זמן, היא משפיעה על הערך העצמי ויוצרת יאוש הנובע מתוך התחושה שהמציאות אינה ניתנת לשינוי
אהבה עצמית מחוברת בעיקר לשמחה
אהבה עצמית מחוברת בעיקר לשמחה. לא ליהירות, לא להתנשאות ולא לתחושת עליונות. היא מגיעה ממקום של נחת רוח, מהתחושה שאנחנו נמצאים 'במקום הנכון'. יחד עם זאת, אנחנו כבר יודעים, שהמקום של נחת הרוח והנעימות, יהיה לעולם מקום זמני, מכיוון שכשאנחנו מתחילים לזוז לטובת התפתחות חדשה, אנחנו מתחילים לחוש אי נוחות, חלק בלתי נפרד מההתקדמות. יחד עם זאת, מדובר באי נוחות המלווה בתחושה של מלאות, כמו אותו טיפוס על הר שלראשו שאפתם להגיע מזמן. הדרך תלולה, התרמיל קצת מכביד, הרגליים כואבות בשלב כלשהו, אבל הידיעה הפנימית היא שהטיפוס הוא בעל ערך, ויביא איתו תחושה עילאית, במיוחד באותו רגע שבו נעמוד על הפסגה ונצפה אל הנוף הנפרש בפנינו.
איך יודעים אם נמצאים במקום הנכון
הדרך הזו שאותה אנחנו הולכים, מחייבת בדיקות תכופות וקשב רב. אם לא מרגישים שלמות, שמחה והתמלאות, לא נמצאים במקום הנכון, וכשלא נמצאים במקום, קשה מאוד לחוש אהבה עצמית. שוב, כמו בסעיף הטיפוס על ההר, נדגיש את ההבדל שבין אי הנוחות הכרוכה בשהות במקום הלא נכון, וביו זו המאפיינת את שלבי ההתפתחות. ואם נחזור לדוגמא של ההר, ההבדל בין שני המצבים הוא שבאחד, אנחנו מטפסים אל הנקודה הבאה דרך אי הנוחות, ובשנייה, אנחנו עומדים במקום עם משא כבד מאוד, סובלים בדרך לשום מקום ומרגישים שהלכנו לאיבוד.
את החולצה המושלמת אפשר לרכוש מכאן.
תודה לטקסטים של אריאלה יועד ז"ל שאיתרה גם את הסרט הזה של לוק בסון, למידעי תודעת העל, לעופרה אור על נקודות מאירות עיניים,
לקבלת ניוזלטר עם כל מה שהכי:
הקפסולה בדרך אלייך עם מה שחדש, ומה שאוטוטו מגיע. אירועים, קורסים אונליין, ריטריטים ופרקים חדשים בפודקסט. לפעמים קצת אויר. הרבה פעמים פשוט זווית אחרת להתבונן ממנה על הדברים, אבל תמיד תמיד, במינון נעים ובלי להעביר את הפרטים שלך לאף אחד אחר.
