בדיוק כשנעשית כמעט מרוצה מאיך שצמחת והתפתחת, אחרי הסדנאות, הדיוק, ההקשבה לאינטואיציה וההבנה שכל מה שקורה – קורה עם סיבה, מגיע תהליך מסתורי של טרנספורמציה אמיתית, שאוחז אותך בסערה ומעיף את כל הכללים הרוחניים שלמדת. זהו תהליך כאוטי, מתפרץ, בלתי ניתן לניהול, מבלבל ומפחיד – ובאותה עת, מדובר בתהליך הכי אינטליגנטי (גם אם לא בהכרח אלגנטי) שאפשר לעבור דרכו כמפתח לשלב הבא.
בניגוד למה שרובנו חושבים (או רוצים), תהליך של צמיחה לא מתרחש לרוב בקו ישר ובנינוחות. את המהדורה המשופרת של עצמנו, נפגוש אחרי סבב התרחשויות במציאות המבטיחה רק דבר אחד: חוסר יציבות מוחלט. כן, ממש כך. בשיא השיאים, אחרי תקופות של עליות, מורדות, יו-טרנים, התנגדויות ותאוצה, לפעמים נחווה עצירה כמעט מוחלטת המנוגדת לכל מה שהורגלנו אליו.
נעים מאוד להכיר – The Void
כמעט כל אדם שעובר קפיצת גדילה משמעותית, חווה את 'הריק' (The Void). זו לא תקופה המתרחשת לעיתים קרובות, אף על פי שקורה שהיא פוגשת אותנו כמה פעמים במהלך החיים, כאשר בין 'ריק' כזה לאחר מתקיימים חיים שלמים ותהליכים אחרים של גדילה והתפתחות. אבל מה שאנחנו מדברים עליו, הוא שלב שונה לגמרי מתקופות או זמנים אחרים שאנחנו יודעים לזהות כהפוגה או כעצירה לצורך גדילה.
הוא יכול להגיע בכל מני צורות, ולא בהכרח בקולות נפץ או בקריסה של מערכות יחסים, קשרים ומקומות עבודה. הוא עשוי להתרחש בתחום אחד בחיים, או להתגלם בצורה רוחבית המקיפה את מערכות היחסים שלנו, העיסוקים והקריירה. נראה אותו לרוב לאחר שכבר נעשתה כמות לא מבוטלת של עבודה פנימית ולכן אנחנו עשויים למצוא את עצמנו מופתעים ולא מוכנים לקראתו.
מאפיינים – תחושות ורגשות
זהו לא באמת דיכאון, אבל הימים האלה מורכבים מחוויה רגשית המזכירה אותו. יש שיחוו אותו כסוג של שתיקה פנימית לא מובנת, היעדר שמחת חיים ובאופן מעשי תחושת מנוטרלות. דעיכה של תשוקה, יוזמה, יצירה וחשקים לרבות:
- התרוקנות מאנרגיה וחוסר טעינה מחודשת שלה
- תחושה של חוסר תכלית
- תחושת לבדוּת – על אף שבני המשפחה והחברים נוכחים ולא שינו דבר ממנהגם
- עייפות ונידודי שינה
- לעיתים – עצבות ממושכת שאינה תלויה באירוע או גורם חיצוני
- היעדר חשק ומוטיבציה פנימית לעשייה, גם של דברים שאנחנו אוהבים בדרך כלל
- בהמשך – פחד, אפילו פאניקה מכך שהדברים 'לא מסתדרים' ולא חוזרים למסלולם
מה שהכי מפחיד אותנו הוא מה שנדרש שנהיה בתוכו
ככל שהימים חולפים, המועקה מתגברת ואיתה ומתחזקת התחושה של 'אין לאן ללכת', של חוסר משמעות, לעיתים ההרגשה שאבדה הדרך ואולי אפילו הזהות לפרק זמן מסויים. זהו מצב מאוד מפחיד ועוצמתי לשהות בו . מדובר בסט תחושות והרגשות שלכאורה הפוכות מכל מה שאנחנו מכירים בתהליכים של צמיחה ובכל זאת, דווקא הן אלה שמסמנות שאנחנו נוכחים במקום הנכון. זהו מקום מאוד שקט להיות בו. אין באמת דבר לעשות או יעד להגיע אליו, אלא רק נכונות להיות בתוך חוסר הידיעה ולהמתין שהדברים יתגלו.
התהליך הזה, שיש האומרים כי הוא החשוב ורב העוצמה במסגרת כלל תהליכי ההתפתחות והשינוי, מחייב עצירה והקשבה. חוסר הוודאות עשוי לקבל מימדים מפחידים כל כך, עד שהמננון הפנימי שלנו יבצע כמעט כל מה שאפשר כדי להתנגד ולדחות אותו מלהתקיים. משום כך אנחנו עשויים למצוא את עצמינו מוציאים את מעט האנרגיה שנותרה לנו בנסיון לשנות את הדברים כדי לשוב לחוות את הישן הבטוח והמוכר, תוך שאנחנו מוותרים על ההזדמנות לפגוש את 'האני' החדש שיתגלה לבסוף..
ומה בכל זאת מה אפשר לעשות בינתיים
אז מה בעצם אפשר לעשות, בתקופה שבה לא לעשות היא ההמלצה הכי חכמה שאפשר לתת?
- להתמסר לתקופה הזאת. להסכים ולקבל אותה. לאפשר לה להתקיים מבלי ניסיון לשלוט בה
- לתת אמון בתהליך עצמו. לא לפחד. להבין שהתקופה הזאת נמצאת כאן בשבילך
- להפסיק לחשוב. להשתדל שלא לנתח, 'לחפור' או לנסות 'לתקן' את הישן
- להסכים להרפות. לשחרר את ההגיון, את השליטה ואת הרצון
- להיות קשובים באופן מוחלט לגוף. הוא מדבר. נסו להבין את המסרים המגיעים דרכו, הוא חכם בהרבה מהמח
- לא להיתלות בתשובות חיצוניות של מאמנים, פסיכולוגיים, מדריכים רוחניים או יועצים. התשובות נמצאות בפנים, והן מתגלות.
- להרחיק מחשבות המביאות איתן פחדים, ספקות ורגשות שליליים
- להקשיב. להקשיב. להקשיב. רק לעצמך
- להקפיד על מרחב פיזי מאורגן נקי, נעים ומחבק. (זמן לסדר ארונות, מקרר ומרחבים שהצטברו בהם יותר מדי מהכל)
- לשהות בטבע. ללכת לטייל על האדמה או על חוף הים, ברגליים יחפות.
- להסכים להיות לבד
- לשמור על תזונה בריאה ופשוטה. לשתות הרבה מים. להעדיף אוכל קליל ומזין. פחות בשר, סוכרים ופחממות ריקות. גם כאן הקשיב לגוף. הוא יודע ויסייע לכם להבין מה דרוש לו
- להבין שלא צריך לעשות דבר כדי לעזור לתהליך הזה להתרחש או להסתיים. רק לתת לו להיות
ומתי זה מסתיים
אין ספק שזהו מקום לא פשוט, אך מתגמל מעין כמותו אם מוכנים לחוות אותו. מקום שיכולה להיות בו גם שמחה וציפייה על מה שעומד להתרחש. התשובה היחידה והאמיתית באשר למתי מסתיימת תקופה כזו, היא שהכל מסתיים כשזה מסתיים. ימים, שבועות ולפעמים גם יותר.
זוכרים את הקשב הדרוש במהלך התקופה הזו? משהו בפנים ידווח על כך שהיא מגיעה לסיומה. הדלת הנכונה תיפתח בדרך ובזמן הנכון מבלי שנצטרך להפעיל מאמץ או לנקוט בפעולה כלשהי. אנרגיה חדשה תמלא את הגוף מחדש ואיתה ישובו החשק, השמחה והדברים הקטנים שגורמים לנו עונג. הזדמנויות יגיעו. דברים יתחברו (כנראה קצת אחרת), וכל ההוויה תתגלה כמו מתחת לקליפה.
יש משהו בתהליך הזה שדומה לבקיעה מתוך גולם ולאופן שמתוכו נפרשות להן מבלי שום מאמץ, זוג כנפיים ססגוניות, וזהו גם הגמול של התקופה המתאגרת הזאת. ואם אתם שם עכשיו, רק לזכור. גם זה ייגמר, ומה שיגיע לאחר מכן היה שווה את הגל .
