מחשבות על איזון

'אני חושב שאתה הבן אדם הכי מאוזן שאני מכיר. זה נראה כאילו שום דבר לא מערער אותך. לא משנה באיזה שעה של היום אני אבוא לפה- תמיד זה מרגיש שאתה מתמודד עם הכל בכזו חיוניות ותחושת משמעות ואיזה מין שקט פנימי משונה כזה. לא נמאס לך לפעמים מהפאקינג מעגלים וחקירות פונקציות האלה? לא בא לך להיות מגעיל אלי שאני לא מבין דברים פשוטים לפעמים?'
הוא אמר לי זה בשבוע שעבר וגרם לי לחשוב על זה פתאום. אני? הבן האדם הכי מאוזן שהוא מכיר? מה לי ולאיזון בכלל?

"יהיה לך הרבה יותר קל ככה. הכל יהיה בעוצמות יותר נמוכות. תחשוב איזה נעים זה יהיה."

לא להיות ביקורתי ותמיד לזכור להקשיב ולא רק לשמוע. גם אם זו דעה שאתה לא מעוניין בה במצב שבו אתה נמצא עכשיו. גם אם זה מלחיץ אותך. גם אם זה פוגש אותך במקומות לא נעימים או כאלה שהחלטת לא להיכנס אליהם עדיין.

אז נכון, זה די פנטזיה להרגיש הכל בעוצמות קצת יותר נמוכות. כשתהיה התקהלות של אנשים לא ארגיש שכולם מדברים לי בראש. כשהדלת של הארון תהיה פתוחה זה לא ירגיש כאילו שורטים אותי.

"אבל תזכור גם שברגע שמנמיכים את הווליום אז הכל נהיה פחות עוצמתי. לא רק מה שמורכב ומקשה. גם מה שעושה אותך שמח וחיוני. אתה תהיה אדיש."
להקשיב גם לדעה שאתה מאמין בה ולחזק את עוד יותר את מה שאתה מאמין בו. כל מי שמדבר איתך הוא עוד ייצוג של הקולות שיש לך בראש ולא סתם אתה בוחר להקשיב לדברים מסוימים. אפילו אם הם מנוגדים זה לזה. זו ההתלבטות שלך. זה שאתה מחליט משהו לא אומר שכולם יידעו מזה. אף אחד לא באמת קורא את המחשבות שלך.

אז הקשבתי ולא רק שמעתי. האופציה הזו על השולחן כבר הרבה שנים. השיחה הבלתי נגמרת הזו אם לחזק את החוזקות או להתעקש להתמודד עם החולשות. אבא מול אמא. הפסיכולוג הראשון מול הפסיכולוג השני. אור של היום מול אור של הלילה.

אז נכון, זה די פנטזיה להרגיש הכל בעוצמות קצת יותר נמוכות. כשתהיה התקהלות של אנשים לא ארגיש שכולם מדברים לי בראש. כשהדלת של הארון תהיה פתוחה זה לא ירגיש כאילו שורטים אותי. שאוכל ללכת לישון בלי לחשוב ולהריץ את היום שהיה ואת היום שיהיה. כשאגע בחול או בלכלוך לא ארגיש שכולי הזדהמתי. לא להרגיש מבולבל אם היו ארבעה פריטים על המדף ועכשיו יש חמישה בלי שאני זוכר שאני קניתי עוד אחד.

החיים מפרים את האיזון כל הזמן והחיפוש הוא אחרי הסנטר

אז לא נכון, להרגיש הכל בעוצמה פחותה מרגיש לי יותר מפחיד מאשר פנטזיה. מילים כמו פרופורציות והכל יחסי מקפיצות לי התנגדות. כשכואב לי אני צורח, כשנעים לי אני מחייך את החיוך מאוזן לאוזן שאנשים אוהבים בי ובעיקר אני אוהב בעצמי וכשאני בהתלבטות אני משתף וחולק גם אם אחרים לא מבינים ממה אני עושה כל כך עניין. הדלת של הארון סגורה כי זה הסדר הטבעי של הדברים- ארון זה דבר סגור. יש ארבעה פריטים על המדף כי הפריט החמישי אמור להיות בארון וזה מכיוון שהוא לא בשימוש יומיומי. יש לזה היגיון מאד ברור.

הסברתי לו שאיזון זה משהו שעובדים עליו כל הזמן וכל אחד מחפש את מה שעובד בשבילו גם אם לאחרים זה ייראה מוזר או משונה. החיים מפרים את האיזון כל הזמן והחיפוש הוא אחרי הסנטר ואחרי הדברים שאנחנו יודעים שלנו עושים טוב וגורמים לנו להרגיש משמעות וחיוביות. החיפוש הוא בעיקר אחרי רגעים של יציבות בתוך הבלאגן ויצירת עוגנים בתוך הכאוס וההתמודדויות האינסופיות. 'כן- לי המעגלים והפונקציות תורמים לא מעט בחתירה הזו לאיזון. כמעט לא משנה מתי תבוא ביום אני אשמח לפתור איתך תרגיל ולהיות איתך בהתמודדות הזו. בדיוק כמו שלפעמים אני צריך שיהיו איתי בהתמודדויות שלי. כל הזמן אנחנו מתמודדים עם דברים. ככה זה וזה גם כל הכייף. עדיף להתמודד ולהיות בקושי ולא לברוח או לטשטש אותו.' שברתי קצת את תדמית המאוזן הנצחי וישר הרגשתי שזה היה הדבר הנכון. 'אולי אפילו אגרום גם לך למצוא במתמטיקה הזו גם עוגן ויציבות. ' הוספתי והוא חייך.
הוא אמר שהוא רק מתפלל שתהיה לו סבלנות מחר לשבת במבחן שלוש שעות ולא להגיש מהר כי פשוט אין לו כוח להישאר שם.

במבחן שהיה יום אחרי הוא הצליח להישאר עד סוף המבחן כמו שאמרתי לו. הוא סיפר שהוא אפילו קצת נהנה. הייתה פונקציה מקסימה לחקור. זה הוא אמר 🙂

והשיר- האירו לי שהיא שווה התייחסות פה בשירים של סוף הטקסטים. היום היא מרגישה לי מתאימה. והשיר הזה כמובן.