חוקי המשיכה – איך זה עובד באמת

חוקי המשיכה מתקיימים בתודעת האנושות כבר אלפי שנים. ביקום העשוי כולו אנרגיה חשמלית רוטטת, פועלים חוקים מגנטים היוצרים משיכה בין גופים ובין תדרים דומים. החוק מתייחס לכל רמות הקיום, החל מכח הכבידה, דרך השיטה בה הכוכבים נעים במסלולם ועד האופן בו מחשבה מושכת מחשבה דומה, ורגש מושך עוד מאותו הרגש.

חוקי המשיכה – רגע לפני שמתחילים

אסתר היקס היא אחת הדמויות המפורסמות והמשמעותיות בתחום  'חוקי המשיכה', ואלפי סרטי וידאו של הרצאות ומפגשים שלה, בהם היא מתקשרת תודעה אנרגטית קולקטיבית בשם 'אברהם',  זמינים לצפייה ברחבי הרשת ומכסים תחומי חיים רבים, בהם איזון, בריאות, זוגיות, הורות, הכנסה ואהבה עצמית.

בחלק גדול מהחומרים שמעבירה היקס, היא מתייחסת לקיומו של הפער בין מה שאנחנו מבקשים לעצמנו ובין מה שמתקיים בפועל, ולפני שהיא מרחיבה בנושא, היא חוזרת ומדגישה כמה עובדות:

הראשונה; אין דבר כזה הרחקה, יש רק משיכה. השנייה;  כשאנחנו אומרים שאנחנו לא רוצה משהו, אנחנו מושכים מאותו דבר (כן, אנחנו אחראים לכל מה שקורה לנו, גם לדברים הפחות טובים). השלישית;  המפתח של 'להיות בתדר' של הדבר שאתה רוצה או לשנות תדר, טמון בתחושה וברגשות.  הרביעית;  אנחנו הם אלה שיוצרים את הפער, הגורם לכך שלא כל מה שאנחנו מבקשים לעצמינו מתרחש.

שאלות חשובות, לפני שמתחילים

לפני שאנחנו צוללים פנימה, לתהליך המעניין שאותו היא מסבירה (הדוגמא עם הג'יפ היא שלנו, אבל העיקרון שלה)  אנחנו רק רוצים להזכיר כמה שאלות שחשוב לשאול לפני שאנחנו מזמנים לעצמנו עולם ומלואו:

לשם מה אנחנו רוצים את אותו הדבר? איך אותו דבר שאנחנו רוצים משרת אותנו?  האם הוא נכון עבורנו? האם הוא מקדם אותנו בתסריט שלנו (בסיפור החיים שלנו ובמה שבאנו להשיג ולממש כאן)? האם ההגשמה שלו עשוייה לעצור אותנו מלהתקדם בדרך הנכונה עבורנו?

מאוד חשוב לבצע את חשיבת העומק הזו. לפעמים, בתוך התהליך נגלה שמה שאנחנו חולמים עליו לא בהכרח ישרת אותנו. אולי אפילו יעכב או יסיט מהמסלול. זוכרים את המשפט: "היזהרו במשאלות ליבכם, הן עשוית להתגשם"?

כל דבר שאנחנו מבקשים מתקיים. האם באמת כך? (התשובה היא שכן)!

כל דבר שאנחנו מבקשים להשיג או לברוא לעצמינו מתחיל בבקשה. זה השלב הפשוט והקל, שאחריו, לפי 'חוקי המשיכה', אותו דבר מתקיים. כדי להבין מה המשמעות של 'מתקיים' צריך להבין כיצד עובדים חוקי המשיכה בהקשר הזה.

,אז בואו נדמיין שאנחנו רוצים לקנות מכונית חדשה. ונניח שמדובר בג'יפ שחור וחתיכי של לנדרובר. השלב הראשון הוא שלב הבקשה. אנחנו מבקשים את הג'יפ לעצמינו. את הצבע הדגם, שנת הייצור (ברור שמהניילונים) ואת המפרט הפנימי כולל ריפודי העור והגג הנפתח. השלב השני הוא מימוש של הבקשה. באותו רגע, ממש משסיימנו לבקש, לנדרובר מספקת את המוצר באופן אוטומטי. היא מעבירה את ג'יפ החלומות שלנו באופן יעיל להפליא, בצירוף כל הניירת הרלוונטית על השם שלנו, למחסן גדול. שם הוא ימתין עד שנמשוך אותו  לשימושנו.

מבחינה אנרגטית, 'המקור' , 'שדה האנרגיה האינסופי', או כל שם אחר המתייחס לבריאה, מנפיק את הג'יפ מיידית, ובכך עונה על הבקשה. אבל לא הכל פשוט. השלב השלישי הוא השלב שאליו צריך לשים לב, השלב שבו אנחנו ניגשים 'למשוך' את מה שביקשנו לעצמינו. השלב שבו אנחנו ניגשים להוציא הג'יפ מהמחסן, לקבל את המפתחות ליד ולהתחיל לנהוג בו. האלמנט החשוב ביותר בנושא חוקי המשיכה, הוא ההבנה כי את דלת המחסן שבו מחכה לנו הגי'פ, פותח מפתח אחד בלבד. מפתח המכיל בדיוק את אותו תדר אנרגטי ממנו מורכב הג'יפ עצמו.  .

איך 'מושכים' את הסחורה מהמחסן

כדי שאפשר יהיה 'למשוך' את הבקשה שלנו (שאנחנו כבר יודעים שהתהוותה וממתינה לנו) לתוך המציאות שלנו, צריך להתקיים תדר זהה בין מה שאנחנו מבקשים למה שאנחנו מרגישים. להיות בתוך התדר הזהה, הוא פשוט להרגיש את התחושות של מה שביקשנו, כאילו הוא כבר מתקיים עכשיו אצלינו.

בעניין הג'יפ, למשל, אנחנו מרגישים את השיער שלנו מתבדר ברוח, את החופש המוחלט שהג'יפ הזה מעניק לנו, את הליטוף שאנחנו מגניבים לו בדרך מהחנייה הביתה, את תחושת הנעימות שהנסיעה מאפשרת, את המקומות שאליהם אנחנו יכולים להגיע רק איתו ואת הנופים המופלאים הנשקפים ממנו. אנחנו יכולים להרגיש את ההתרחבות של הגוף כשאנחנו עומדים על הפסגה אליה טיפסנו, יושבים עליה בנוחות אחרי שנהננו מהדרך. הנה, יופי של מחשבות. אנחנו בתדר אחד.

מה קורה בפער שבין הבקשה למימוש

אבל, מה שקורה בפועל, הוא שכשאנחנו מבקשים את הג'יפ לעצמנו, אנחנו מתחילים מייד לחשוב על הדרך להשיג אותו. על מה אנחנו צריכים לעשות או מה שצריך להתקיים כדי שיגיע. כשאנחנו מתחילים לחשוב על כך, מתחילות הספקות. מאיפה אפשר להשיג את הסכום הזה? מי ייתן לי עכשיו הלוואה בסדר גודל הזה? אין מצב לעוד הלוואה עכשיו! איך אפשר ג'יפ של מאות אלפי שקלים בלי הלוואה? מאיפה הוא יגיע?  אין סיכוי שיהי לי ג'יפ כזה אי פעם.

ברגע שמתחיל ספק, וברגע שאין לנו תשובות לשאלות שאנחנו שואלים את עצמינו (או שקיימות תשובות שקשה לנו להכיל) אנחנו מרגישים חסרי יכולות או כח, ובאותו רגע, התדר האנרגטי שלנו משתנה. זוכרים את המפתח? ברגע שהתדר משתנה, אין אפשרות 'למשוך' הסחורה, כי המפתח שפותח את הדלת של המחסן שבו הג'יפ מחכה לנו, הוא המפתח עם התחושות של השיער שמתבדר ברוח, של הנשימה שמתרחבת ממראה הג'יפ ושל חווית החופש והשחרור האינסופיים.

כשאנחנו נמצאים במצב של כוונה, הויזואליזציה והתחושות הם תרגול של התדרים של מה שאנחנו רוצים להשיג. זה לא מה שיוצר את הדבר אלא מה שמאפשר לדבר שאנחנו רוצים להיכנס לתוך המציאות שלנו. אנחנו בסך הכל אלה שמתאמנים על הויברציה, מזכירה היקס,  ועל יצירת הטון שמאפשר לדברים להגיע אלינו.

התהליך הוא טריקי מעין כמותו, ולכן הוא נכשל כל כך הרבה פעמים. למשך זמן מסויים, אנחנו חושבים על מה שאנחנו רוצים, מדמיינים, מרגישים אותו ומתחילים לנוע לקראתו.  99% מכל בריאה של מה שביקשנו, מתקיימת עוד לפני שרואים איזושהי הוכחה פיזית כלשהו לקיומה. ככה זה עובד. אנחנו נמצאים בתקופה בה הדברים נוצרים במהירות רבה מאוד. זה לא לוקח הרבה מאוד זמן לדברים להתקיים, אפילו לגדולים ולמשמעותיים מאוד, אבל זה עדיין לוקח זמן, ובפער שנוצר כשאין עדיין הוכחה לכך שהדבר קיים במציאות,  אנחנו עדיין צריכים לשאת את התדר של הקיום שלו.

להפסיק ליצור את הקונטרסטים

המנגנון לצערנו עובד בצורה כזו שכאשר מה שאנחנו רוצים לא מתקיים, אנחנו מפסיקים לראות אותו ומתחילים לראות את מה שקיים עכשיו. כשאנחנו מתחילים להתמקד במה שקיים עכשיו, אנחנו מתחילים לשנות את התדר ממה שאנחנו רוצים, למה שיש. ואז שוב מתחילים לדמיין את מה שרוצים וכל הזמן יוצרים קונטרסט מחשבתי שמעביר בתוך התהליך עיכוב וסוג של עכירות. רק העובדה שאנחנו לא מדייקים בכיוון ובתדר מספיק זמן, היא זו שיוצרת את העיכוב או את אי התקיימותו של הדבר. אנחנו פשוט מעניקים לכל הסיפור הזה של 'הזימון'  ציון בשלב מוקדם מדי, מסכמים את התהליך לפני שהבשיל ובמילים פשוטות, מפרקים את כל העסק במו ידנו. האינדיקטור שאנחנו מחפשים הוא ההוכחה להתקיימות, בשעה שכל מה שצריך לעשות ולהקפיד עליו, הוא להמשיך לכוון את התחושה (אופטימיות היא הכיוון). ברגע שאנחנו מתחילים להיות ספקנים, עצרנו את התהליך.

לתת לדברים להיות

אנחנו בעודף עשייה. רוצים את אותו הדבר ומשקיעים הרבה מדי מאמץ. 'חופרים', מתעסקים בו, בודקים אותו בעוד שכל מה שנדרש הוא לאפשר לדברים להיות בלי לבצע עצירות פתאומיות.  צריך שיהיה כייף, צריך שאפשר יהיה ליהנות מהדרך. לזכור שלא באנו לכאן כדי להגשים מייד את כל הדברים שמתחשקים לנו, אלא כדי שהפער (הקונטרסט) בין הדברים יאפשר לנו  לבחור, להחליט מה טוב ונכון בשבילנו. באנו לכאן גם כדי שנוכל להרגיש את הסיפוק של התהליך שמה שלא מסתדר בו, מסתדר לבסוף. לבחון את מה שקורה כשאנחנו מדייקים. לחוש את המערך הרגשי  וההבנתי המתגלה כשנמצאים בהלימה עם כל מה שנכון עבורנו, בתוך חוויות שאפשר להרגיש את ההתקיימות שלהן.

לא הגענו כדי לייצר ערמות של כסף ורכוש, לא בשביל לשבת רגל על רגל במלון ספא מפנק. (בטח שבאנו בשבילם, אבל לא רק בשבילם). הגענו לחוות, ללמוד, להבין מה שקורה בדרך, לחוש את הגרויים, לבחון את ההזדמנויות. באנו 'לערבב' את זה. לדעת מה אנחנו לא רוצים, בדיוק כפי שאנחנו שחשוב שנדע מה אנחנו רוצים, ובעיקר – באנו כדי לחיות את החיים שלנו באופן בו אנחנו בוחרים לחיות אותם.

בתמונה, הטירה של סינדרלה. שלא תגידו שחלומות אינם מתגשמים (ואיזה דרך מופלאה היקום תמיד מוצא כדי להוציא אותם לפועל). לערוץ של אסתר-אברהם היקס, אפשר להגיע מכאן.